יום שישי, 21 בספטמבר 2012

עברה שנה והמון השתנה!


אחרי שהעברתי את ראש השנה בבית-אל אצל ההורים שלי, ואחרי אין ספור ויכוחים פנימים על המשך דרכה של הציונות הדתית ומפעל ההתישבות, ישבתי לי לבדי לסכם שנה.

השנה שחלפה היתה רוויה במאבקים בתוך הציונות הדתית ובתוך מפעל ההתישובת, בין אם זה בתחילת השנה שבו הוגש כתב אישום נגד הרב מוטי אלון, מראשי רבני הציונות הדתית ותומך נלהב של מפלגת הבית היהודי, אשר ברחו ממנו כמו מאש לאחר הגשת כתב האישום ולא עמדו מאחוריו בכלל.
תחילת הפריימריז במפלגת הבית היהודי, נסיקתם מעלה של נפתלי בנט ואיילת שקד, הדם הרע שלא משנה כמה שיגידו כל המתמודדים שאין,שיוצא מעל כל פרסום של כל אחד מהמתמודדים.
וכמובן איך לא גבעת האולפנה, מיגרון ובשנה הבאה גבעת אסף (ככול הנראה).

למרות כל מי שאוהב לכתוב שאולי השנה שעברה היתה תחילתו של "תור הזהב" הבאה של הציונות הדתית תרשו לי להגיד, הוא חיי באשליות.   התמודדות בפריימריז במפלגת הבית היהודי הציתה את הדמיון אצל רובנו, שהולך להיות פה שינוי ואולי הציבור הזה מוכן להתחיל לחלוק בהובלה של העם ולא רק בצבא או בחלקים של התקשורת ובנק' מפתח אחרות.
אלא גם הוא מוכן להתחיל להבין מה זה אומר להוביל עם.
אבל לאט לאט עולה מהשטח (דברים שהמנהיגים עצמם מטפטפים כל הזמן) הפחד מלהיות זה שיוביל, וחוזרים ורואים רק את עצמם ואת ה"דאגה" לציבור שלהם. אבל מי ידאג לנו? לחינוך שלנו? לעתיד שלנו? ועוד שאלות על עצמם.
כאשר הראיה של ש"ס כמודל לחיקוי טוב (תראה איך הם דואגים לציבור שלהם) לאט לאט הופכת להיות הראיה המרכזית.
אז אולי עדין לא הגיעה זמנו של ציבור זה, והפריימריז דווקא יגלו את זה למביני הדבר שבינינו.

בנוסף לחולשת המנהיגות בציבור והרצון להמשיך להיות "בינוני", בשנה שחלפה חטפה הציונות הדתית ומפעל ההתיישבות את המכה הכי קשה שקיבלה עד היום.
רבים מכם בודאי שואלים את עצמכם עכשיו על מה הוא מדבר? ומנסים לדלות מזיכרונכם משהו רציני שקרה.
אז באמת לרבים מכם זה היה לא משהוא משמעותי, ואני מדבר על פינוי "גבעת האולפנה", כאשר אני בטוח שרובכם לא הבינו את פשר השקט של הפינוי הזה והשקט הגדול שבא אחריו.
אותו פינוי אשר סוכם בעבור "בצע כסף" של כ 80 מליון ש"ח למוסדות הישיבה הגבוהה בבית אל אשר בין מיסדה הוא כצל'ה והרב מלמד, לאור הסכמתם לפינוי בשקט וללא שום התנגדות פיזית מצד התושבים, הפכו למכה הגדולה שההתיישבות חטפה ולא מאיש שמאל כזה או אחר או שלום עכשיו אלא ממנהיגיה.
הסיפור בקצרה הוא ש5 הבניינים נרכשו על ידי מוסדות הישיבה ובהם אכלסו תלמידים שלהם לאחר שהם התחתנו.
ראשי הישיבה (כצל'ה והרב מלמד) הסכימו לפנות את הבניינים בשקט תמורת סכום "הולם" של כ 80 מליון ש"ח אשר ילך עבור מוסדות הישיבה, בנוסף לכך יש סיכום מול המועצה בבית אל שהשטח שלה יגדל לתוך שטחי הבסיס הצבאי ושם יבנו כ 300 יחי' דיור חדשות, כאשר לא ניתן זמן קצוב לביצוע.
הכסף כבר הועבר למוסדות הישיבה, התלמידים שגרו בבתים אלו בסכירות, לא ראו מזה שקל!.

רכישת השקט ואי ההסכמה להתנגדות ולו הקטנה ביותר - כמובן ללא פגיעה פיזית או נפשית באף אחד מאנשי כוחות הביטחון- על ידי מנהיגי ההתיישבות, גרם לכל המפעל לחשוב שאולי כסף כן קונה את הכל.
ולראיה לכך לקריאה של אותם מנהיגים נגד פינוי מיגרון לא היה שום תוקף, הרי כל המפעל הזה מוערך בערך כלכלי ולא רעיוני.
הציבור התחיל למאוס בהנהגת ההתיישבות, אחד הטענות אותם שמעתי "לא לשם כך באתי לכאן", כל האידאולוגיה שהייתה אצל אותם ראשוני ההתייבשות התחלפה בשנה האחרונה, וקשה לדעת לאן היא תוביל אות הציבור הזה.

שני דברים מרכזים חייבים להשתנות בתופה הקרובה בציבור זה.
האחד שינוי מהותי בהנהגת יש"ע או של האנשים או של הרעיונות המובילים. הנהגה זו חייבת להיות ערה לשינוים המתרחשים בארץ ואצל התושבים, לצפות דברים ולהובילם ולא להיגרר או לתת לאחר לעשות את עבודתך.
ודבר השני הוא וחשוב יותר בעניי, חייבת לבוא הנהגה חדשה להתיישבות ולמפעל הזה, בעיקר הרעיוני וגם המעשי, איילת שקד התחילה בדבר בצורה טובה ואיכותית, אבל בגלל היותה "חילונית" קשה לה להיכנס לכל הלבבות.
חייבים לעזור לה לשנות ואולי לתת לה להוביל את הנהגת ההתיישבות הרעיונית המתחדשת, ולעזוב את אותם רבנים וותיקי ההתיישבות  הם את שלהם עשו.






יום חמישי, 30 באוגוסט 2012

"אין עתיד אם אין עבר"



בן גוריון- בלי עבר אין עתיד
הכל התחיל לפני כחודש בנסיעה ברכבת לכיוון חיפה, תפסה אותי כתבה בעיתון "מעריב" שבה הוצג מכתב שנשלח מראשי מוסדות בן גוריון לראש הממשלה ולאנשי ממשלה נוספים, בו הם אומרים "לא ניתן להחזיק את המקום בתקציב הזעום הקיים, באם לא יגדל התקציב בקרוב מקומות אלו יאלצו להיסגר".
הסיפור הזה החזיר אותי שנים אחורה לטיול משפחתי שעוד היתי ילד קטן, הגענו לאחד מאתרי המורשת שלנו במהלך הטיול, כל האחים הבענו את מורת רוחנו מזה, ואז אבא שלי הסתובב ואמר "מי שאין לו עבר אין לו עתיד" וזה נחרט.
אני לא איש שמאל לא בעברי ולא בהווה, אבל חונכתי על בסיס הערכים של בן גוריון,בגין,רבין ודומיהם.
מורשת של אהבת העם והארץ שלנו וראיה אחורה כדי להסתכל קדימה, זו הסיבה לטור עמדה זה.


הצריף

הצריף של בן גוריון- שדה בוקר
בשנת 1952 הצטרף בן גוריון לקיבוץ שדה בוקר, כשנה לאחר מכן פרש מהממשלה ועבר לקיבוץ, בו עסק בעיקר בעבודת כפיים בדיר ובכתיבת זיכורנותיו, המעבר לקיבוץ היה ממספר סיבות, אשר המרכזית בינהם היא מפגש שהיה לו עם נוער חלוצי במקום שנה לפני כן, וכן הרצון הגדול שלו להתרחק ולהתנתק מתפקידו האחרון אשר ביצע.
לפני מותו ביקש להכניס לצואתו את ההוראה שביתו זה שבשדה בוקר ישאר כפי שהוא היום על תכולתו ועל צורתו, ושהבית יהיה פתוח לציבור ברחב.

בעקבות צוואתו חוקקה הכנסת חוק אשר נקרא "חוק בן גוריון" אשר מעגן את בקשה זו בצוואה וכן מוסיף עליה את פתיחת מכון לימוד של מורשתו ודאגה לביתו אשר בתל אביב , חלקת הקבר וכמובן הצריף, בחוק זה לא מובהר באופן חד משמעי מי יתקצב את הדבר, אלא מצויין (סימן ג' סעיף 14) שבכל שנה יעבירו ראשי המוסדות את התקציב שלהם לשנה הבאה אשר תחפוף לתקציב שנתי של הממשלה (הכוונה שלא יהיה פערי זמן בין התחלת וסיום התקציב בין הכנסת למוסדות) התקציב יועבר למשרד החינוך והתרבות ומשם לאישור ממשלה.
בפועל לא ברור לי עדין איך נקבע גודל התקציב בעבר, לא מצאתי לדבר רישומים וכן מספרים של גובה התקציב.
משרד החינוך עבר מס' תהפוכות בעבר, כך בממשלה ה 23 (ממשלת רבין) הופרד נושא התרבות והועבר לידי משרד המדע, ושוב בוצע שינוי בשנת 1998 על ידי נתניהו שהעביר את נושא התרבות חזרה לחינוך בשנים אלו ולאחר מכן הוחלט על ידי אהוד ברק בשנת 1999 להחזיר את נושא התרבות לשר המדע.
שינוים אלו הביאו לכך שבסוף הגוף המתקצב את מוסדות בן גוריון הוא משרד התרבות והספורט (כיום) ולא משרד החינוך, וכל זה שמוסדות אחרים הדומים למוסדות מורשת בן גוריון, כגון מוסדות מורשת בגין ומורשת רבין מתוקצבים על ידי משרד ראש הממשלה ישירות.
במהלך השנים האחרונות התקציב של מוסדות בן גוריון עמד על כ 4.8 מיליון ש"ח לשנה, כאשר החלוקה היתה כ 60% עובר למכון בן גוריון ו40% מתחלק בין הבית בתל אביב והצריף אשר בשדה בוקר.
החלוקה הזאת בוצעה על ידי מספר פרמטרים אשר חלקם כמות מבקרים, צוות המקום וכן בעיקר על ידי דרישה של מנהלי אותו מוסד ותקיפותם בנושא.
מטרת התקציב היא רק על מנת להחזיק ולתחזק את המקומות ולא על מנת לשלם שכר או פיתוח ושיווק, את הפרשי התקציבים המוסדות מקבלים מגופים פרטים וכן תרומות, כאשר הכסף העיקרי הוא תקציב משרד התרבות.
חשוב לי לציין שבשנים האחרונות 2010-2012גדל במעט תקציב מוסדות אלו והינו עומד כיום על 6.4 מיליון ש"ח וזאת בזכותו של משרד התרבות.
הכנסות נוספות הן על ידי מכירות מקומיות של מזכרות וכן עלויות כניסה שלא מכסות דבר וחצי דבר, וזאת כחלק מקיום צואתו של בן גוריון "שהמקום יהיה פתוח ונגיש לכולם".
רק לשם השוואה בין המוסדות השונים
על מנת להבין את החשיבות של המקומות האלו, יש רק לעיין במספרים הבאים של המבקרים במקומות, מדובר בכ 150 אלף איש אשר ביקרו בשנת 2011 במוסדות אלו, בינהם חיילים,תלמידים מורים נתון זה לא כולל אזרחים אשר הגיעו למקום באופן עצמאי. על מנת להחזיק מקום זה ולפתח ולשמר אותו לא מספיק תקציב זעום כפי שמחולק כיום.
בנוסף לכך, השנה הוחלט על ידי משרד החינוך שזו שנה של בגין ובן גוריון, כאשר פניתי למשרד על מנת לקבל את תגובתם על מצבו של הצריף, אשר הם שולחים לשם בתי ספר לסיורים, נאמר לי כך "אנו לא אחראים על תיקצוב ועל תחזוקה, הנושא הינו באחריות המועצות המקומיות והמשרד המטפל במקומות אלו".
סליחה על הקטנוניות אבל אתם הולכים לשלוח לשם אלפי תלמידים, תדרשו ממשרד התרבות לדאוג לכך שהמקום יראה נורמלי, אתם מחנכים שם את התלמידים, אתם לא רוצים שיראו שזה מקום מכובד, המייצג מורשת מכובדת?

על מנת להבין את המשמעות בהחזקת מבנים אלו ניתן לקחת את מספרי המבקרים ואת כל העובדים הקבועים במוסדות אלו ולהבין את העלויות הקבועות והמשתנות.
ולהשוות את הדבר לטבלה של התקציב בשלוש השנים האחרונות.
תקציב מוסדות בן גוריון בשלוש שנים האחרונות בפרוט לפי שם מוסד- משרד התרבות והספורט
בודאי שמציאות זו מחייבת את כל הנוגעים בדבר הן משרד החינוך והן משרד התרבות ובודאי של משרד ראש הממשלה לבחון את האפשרות של הגדלת התקציב למוסדות אלו, וזה לאור הנתונים שמראים שתקציבי המוסדות שבאחריות משרד ראש הממשלה מתוקצבים בסכומים של 10 מליון ויותר לשנה.

בנימה אישית ברצוני להגיד, פניתי לכל הנוגעים בדבר מיו"ר הכנסת דרך יו"ר מפלגת העבודה, שר החינוך ועוד.
טרם התקבלה תשובה מסודרת מאחד מאמורים לעיל.
הנושא אינו קשור לימין או שמאל (היו שרים מכל המפלגות בתיקים אלו שלא עשו דבר) אלא בשאלה הפשוטה, האם ההסטוריה שלנו שהיא חלק מאיתנו צריכה להיות משומרת על ידי הממשלה? לפי דעתי כן כי לי כאחד שהוא חלק מהעם חשוב לדעת שראש הממשלה מי שזה לא יהיה מסתכל על העבר שלנו כעם ואני בטוח שהוא יסתכל כמה שיותר רחוק על העתיד של כולנו.


חבל שגם בנושא של זיכרון מורשת, יש איפה ואיפה כאשר, אנחנו לא מבקשים מוזאון פאר או מצגת אור קולית משגעת, רק להחזיק את האתרים האלו בצורה מכובדת וראויה עבור זיכרון האנשים אשר גרו שם ומשם הקימו את המקומות ששם אנחנו גרים היום.

יום שלישי, 28 באוגוסט 2012

"וגר זאב עם כבש"? על האיחוד הצפוי במפלגות הימין.


בשבת האחרונה הייתי עם משפחתי הקטנה בישוב פסגות, ישוב שבהיסטוריה שלו היה אחד המזוהים חזק עם מפלגת המפד"ל, אך מאז הקמת מפלגת האיחוד הלאומי, הישוב מזדהה אם מפלגה זו בעיקר, וכיום תושבי הישוב מתעוררים לחיים ושיחת היום שם זהו הפריימריז שבבית היהודי. 
כצלה'- האם אותו יקבלו בוחרי הבית היהודי?
בשיחת מסדרון שהשתתפתי בנוגע להתפקדות למפלגת הבית היהודי, העלה אחד המשתתפים שאלה קטנה, "תגיד נניח התפקדתי, בחרתי, ניצחנו, עכשיו יהיה איחוד, נקבל במפלגה את כצ'לה,מיכאל בן ארי, בן גביר וחבריו, אם אני רוצה אותם במפלגה, הייתי מצביע עבורם ישירות, אז בשביל מה להתפקד?" ומיד סינן "רואה זו דמוקרטיה בגרוש".

אני חייב להודות הלכתי הביתה בתחושה לא טובה מהשיחה, יש צדק במה שהוא אומר, באמת אם אני רוצה את החבר'ה של האיחוד הלאומי הייתי מצביע עבורם, אז בשביל מה באמת להתפקד? 

בשבועות האחרונים אני מגלה מספר דברים על הפריימריז הזה ודרך התנהלות שלו.
כאשר בתחילת הדרך, יצאה המפלגה בהצהרה על רצונה ל"הצעיר" את השורות וקראה לחבר'ה צעירים להתמודד ברשימה, אבל לפני שבוע וחצי הוחלט בוועדת המפלגה שאם איילת שקד תנצח בהתמודדות על מקום של אישה במפלגה (מקום רביעי) אזי היא גם תמלא את המשבצת של השיריון לצעיר (עד גיל 40) שהיה צריך להיות מקום חמישי, לכאורה מהלך מובן הרי שקד היא גם צעירה וגם אישה, אך הדבר נועד על מנת להכניס עוד איש מהמערכת הוותיקה למקום ראלי יותר מהמקומות בהם יזכו.
באותה ועדה הוחלו שכל מי שהתפקד טלפונית יצטרך לשלוח מייל או פקס אם אישור התפקדות, על מנת למנוע זיופים לכאורה, אבל מהלך זה נועד עבור מתפקדיו של בנט אשר עד להודעה זו, פקד כ 1,500 איש בדרך זו ועוד רבים בדרך המקובלת, בנוסף לכך הועדה לא הפיצה אינפורמציה זו בקרב הציבור אלא רק הודעה למרכזי ההתפקדות.

רבני הציונות הדתית יצאו בהצהרה לכל מי שבעל זכות הצבעה (מגיל 17) לממש את זכותו להתפקד ולהצביע על מנת ליצור השפעה גדולה במפלגה, האם בכך הם לא יוצרים תרמית מול המתפקדים? הרי הם באם להכריע מי יוביל את המפלגה ומי יהיה במקומות ראלים ומי פחות ולאחר מכן יבוא איחוד כזה או אחר, כאשר אני מסתמך על ההסכם שנסגר בין המפלגות כאשר דובר על הקדמת הבחירות לחודש ספטמבר(תודה לטל שניידר על המידע), אשר מדבר שהמפלגה הגדולה תוביל את הרשימה המאוחדת ושאר המקומות יאוישו בשיטת הריץ'רץ'.
בנט- לאן יוביל את המפלגה?
לפי הסכם זה אנו נקבל את כצ'לה כיו"ר המפלגה ואת מיכאל בן ארי במקום ראלי (בתקווה שיהיו 10מנדטים), בשביל זה למה להצביע למלגה מאוחדת?ניתן לוותר על האיחוד ולהצביע ישר לאיחוד הלאומי.

הבית היהודי- מפד"ל הייתה תמיד חברה יותר סוציאל דמוקרטית, ומפלגה ממלכתית ומתונה יותר, איחוד זה יכול לפגוע המטרות המפלגה, האם ארץ ישראל תהיה בראש, חינוך, עניינים חברתיים? מי יהיה מוביל המפלגה הרבנים או יו"ר המפלגה?  הרבה שאלות שעולות ממהלך זה, ומעט מאוד תשובות.


העניין המרכזי הוא אותה שאלה שהועלתה כאן.
האם מהלך כזה הוא דמוקרטי ואטי עבור קהל המתפקדים? האם יש למועמד כזה או אחר את הזכות להכריז שיבצע איחוד בין מפלגות, כאשר לא ידוע פשר הסיכום בין המפלגות או דרך המיזוג? האם החלטה כזאת צריכה לעבור בוועדות המפלגה לפני שבכלל מועמד כזה או אחר יוצא בהצהרות?

התחושה שאיתה הולכים אנשים מהמגזר הדתי אשר התפקדו כבר לבית היהודי, שאיחוד זה פוגע במהלך הדמוקרטי שהיה עד עכשיו שראו בו סוג של דבר חדש ומרענן בציבור הדתי.
ומעבר לזה לא אחת שמעתי שאם האיחוד הזה יצא לפועל ויצור מצב שבו אנשים שלא נבחרו על ידי המתפקדים ולא התמודדו להנהגת המפלגה יקבלו מקום ראלי במפלגה הזאת, יעברו רבים ממתפקדי הבית היהודי ויצביעו לליכוד, דבר זה יכול להיות בעוכרי המפלגה המאוחדת שישארו בעיקר עם המצביעים הקיצוניים יותר ממה שציפו.

אז איך מגיעים ל10 מנדטים? ממשיכים בעבודה קשה כמו שעשו עד היום, יוצרים מפלגה שמאמינה שהיא יכולה להיות לא רק עם 10 מנדטים אלא היא יכולה להגיע ל 25 מנדטים, לכוון את החץ הכי גבוה שאפשר ולא לכוון נמוך כמו שעשו עד היום המטרה היא גם של הנבחרים וגם של הבוחרים ליצור מפלגה חזקה ואיכותית שתוכל להשפיע רבות באיחוד כזה, "יצא שכרנו בהפסדנו"

יום שישי, 24 באוגוסט 2012

המדיה תופסת מקום בבית היהודי?


עד למערכת בחירות הזאת, כל מסע בחירות בבית היהודי התנהל מעל דפי עלוני השבת.
"חיים משבת לשבת" אהבנו לכנות את הפרסומים של המתמודדים, ולקרוא את ההבטחות שלהם במהלך התפילה. הכניסה של מתמודדים צעירים וחבר'ה שמנהלים להם את מסע הבחירות הזה, הביאה גם את המדיה החברתית לעלות על שולחן השבת.

עלוני השבת- "חיים משבת לשבת"
המבוגרים של המפלגה לא כל כך יודעים איך "לאכול" את ההתמודדות הזאת, אבל זה נראה כרגע מעניין.
להבדיל מכל מפלגה רגילה פה צריך מעט "היסטוריה" כדי להבין את יחסי הכוחות, ומה עושה המדיה לאותו יחסי כוחות.

עד למערכה הזאת המפלגה שידעה ימים טובים יותר, ריכזה את הפעילות הפוליטית של המתמודדים בה על ידי פרסומים שלהם בעיתונות הכתובה ובעיקר בעיתון "הצופה" אשר היה מזוהה מעל הכל עם המפלגה, כאשר גם בפרסום הטורים והעמדות, היו משוכללות נגיעות פוליטיות פנימיות של המפלגה
לאט לאט שציבור הזה גדל והתפתח הבינו האנשים במפלגה את הפוטנציאל הגלום בבית הכנסת, ולאט לאט התחילו להכניס לשם את דבריהם, לפעמים במסווה של דברי תורה קצרים ואז העברת התוכן שהם רוצים.
כך הפכו  הדיונים במצב המפלגה לשיחת היום היום בבית כנסת (דבר שלא השתנה בכלל עד היום).
לאט לאט "רכשו" ראשי המפלגה עלוני שבת מסוימים אשר פרסו עליהם את חסותם, כמו "שבתון" שקשור מאוד לאורלב או "מצה הרוח" אשר היו"ר שלו הוא ח"כ לשעבר שאול יהלום, ואחד הכותבים הבולטים בו הוא המתמודד עמיאד טאוב, שמתמודד כעצמי אבל יותר מקושר לאורלב.
וכמובן העלון הוותיק שהוקם על ידי ועד הפועל המזרחי "שבת בשבתו" שכמובן מזוהה עם הגרעין הוותיק של המפלגה.

איפה הצעירים?

בנט- חיזק את החשיפה למדיה במפלגה.
החברה הצעירים של המפלגה ובעיקר המתמודדים עליה הבינו שלהתמודד מול עלוני השבת הוותיקים יהיה מאוד קשה.
אז הם העדיפו לפנות לציבור דווקא דרך מערכת שלא הייתה מקובלת בציבור הזה, "הרשת החברתית".
המהלך הזה שינה מאוד את התמונה, למרות שחשוב לציין שבהתחלה ותיקי המפלגה די הסתכלו על זה בזלזול , אבל אחרי מספר שבועות הבינו "שאם אתה לא שם אתה לא קיים".
הראשון ופורץ הדרך הוא כמובן איש ההי-טק נפתלי בנט, שמרגיש שם כל כך בנוח מבחינתו זה "המגרש הביתי שלו", הקיים את אתר "ישראלים" אשר דרכו ניתן להתפקד למפלגה, להזמין חוגי בית, וללמוד על עקרונות "מובילי הדרך" ועוד.
כמובן שאת האתר הוא קישר לפייסבוק שלו. והוא מפעיל גם חשבון טוויטר אישי (שמנוהל על ידי אחד העוזרים שלו אסף).
במקביל הוא מריץ יחד עם איילת שקד את אתר "ישראל שלי" ואת הפייסבוק שלה, והטוויטר שלהם.
בנט יחד עם יוני שטבון לקחו גם בעלות על הפייסבוק של המפלגה, לאחר שהקימו אותו לפני מספר שבועות, ששם הם מעלים דיווחים על המפלגה מכל הרשתות התקשורתיות.
בנט הגדיל לעשות ולפרסם גם כתבות בעיתונים כלכלים על יזמות וסטאר אפ, כמובן מבלי לשכוח לציין שהוא מתמודד על ראשות הבית היהודי
אחד האנשים שהבין את הדבר קצת באיחור זה אורלב, שמיהר להקים ערוץ ביו טיוב, ששם תמצאו את הממליצים שלו מכל הקשת של הציבור הדתי לאומי.
המתמודד האחרון לראשות המפלגה עדין "תקוע" מאחור ואלי הוא חושב שגיוס "שושי" מהמירוץ למיליון כאחד העוזרים שלו יעזור לו, אבל לא כלכך נראה.

אורלב והרשקוביץ- לא כל כך מצליחים להתמודד במציאות החדשה
כאשר אנחנו עושים את ההבחנה הפשוטה מי נמצא איפה, אנחנו חוזרים לוותיקי המפלגה מול הצעירים שבה, הדור הישן מול הדור החדש, למרות שיש עוד מספר צעירים שמחפש את הקול והאישור הפורמלי של וותיקי המפלגה (טאוב,שולי מועלם ועוד).
עדין אי אפשר לחתום שהמדיה תפסה מקום מכובד בפריימריז האלו, אבל מה שכן אפשר להגיד בוודאות, היא שינתה את כללי המשחק פה, וחוסר הודאות שהיא יוצרת, לא נעים בכלל לוותיקי המפלגה שמתחילים ממש לחשוש שהינה זמנם תם ועכשיו המקום הוא של הצעירים.
אבל אני עדין מחכה לשבת כדי לראות את כל המפרסמים ואת מה שכתבו ומעל הכל לדון בזה עמוק לתוך התפילה, כי זה הכדורגל שלנו.






יום שני, 20 באוגוסט 2012

השמאל הישראלי במשבר?


בתקופה האחרונה כולנו מדברים על איראן-תקיפה כן או לא? המצב הכלכלי-נסבל או חסר תקנה?
ולא הסתכלנו להסתכל רגע על המצב הפוליטי ולראות מה קורה כאן במפה הפוליטית.

השמאל הישראלי נכנס לסחרור, שנראה שהוא לא יודע איך לצאת ממנו.איראן,צדק חברתי, נתניהו וברק, גיוס לכולם ועד נושאים שונים, ולא יודעים במה להתמקד במה להילחם קודם וכדי לפשט את הדבר- מה הקו שלהם?
"איבדנו את עצמנו לגמרי" אמר לי השבוע חבר טוב שהוא איש שמאל בדעותיו. שניסיתי להבין ממנו את האמירה הזאת הוא פשוט התחיל למנות את הדברים שבהם השמאל הישראלי לקח עליו "בעלות", "אני לא יודע כבר במה להתמקד? לאן ללכת?" 

בתקופה האחרונה בארץ אנחנו רואים צד אחד במפה הפוליטית מתחיל לתפוס כיוון של "גוש" פוליטי, נכון שיש עוד פער די גדול עד שאותו צד יהפוך למפלגה אחת בודדת, אבל קיים במחנה הזה סוג של סטאטוס קוו, הסכמה בשתיקה.
בתקופה האחרונה התחיל להתנהל כגוש ולא כמפלגות בודדות אשר מפילות אחת את השנייה.הדבר הזה נובע מתוך אמונה צרופה שאין מי שיכול להחליף כרגע את נתניהו במחנה הזה, ולכן לא אין מלחמה על הנהגת גוש הימין הן בפועל והן בבחירות לממשלה, כל מפלגה ומפלגה בגוש הזה יודעת מה תפקידה איזה סוג בוחרים היא צריכה להביא, ההתנהלות היא ברורה לגמרי ואין כמעט מלחמות פנימיות (מה שהיה בעבר).
את הגוש הזה  מוביל בצורה ברורה ובלי חשש הליכוד אשר הוא הראש של הגוש הזה, כאשר בקיצון הימני שלו נמצא האיחוד הלאומי, וקיצון השמאלי שלו נמצאים חלק מחברי הליכוד, כאשר בתווך הזה נמצאים הבית היהודי וישראל ביתנו.
לימין נוח מאוד לבצע את המהלך של הפיכה ל"גוש", בצורה שקטה ונוחה כאשר הוא רואה את התנהלות המחנה הנגדי.

כאשר בימין בונים בתקופה הזאת את מערכת הבחירות הבאה, בשמאל עסוקים ב לנסות להמציא את עצמם מחדש ופשוט "יורים לכל כיוון" במטרה למצוא את הדרך החדשה שלהם, אבל במהלך הזה הם פשוט משחקים לידיים של נתניהו וחבריו.
הפגנות נגד תקיפה באיראן- כ"דיון ציבורי" 
רק חבל שבמקום לעסוק בעיקר ולבנות הנהגה ראויה שיכולה להחליף או אפילו להוות אלטרנטיבה ראויה לנתניהו ולימין, בחרו בשמאל לעסוק בהמון נושאים שלא נוגעים רק לשמאל ,למרות שבבסיסו הוא באמת חלק ממצע השמאל, אבל כידוע לכולם שבפוליטיקה שלנו השמאל והימין מתחלקים 90% לחלוקה מדינית ואולי 10% לחלוקה גם כלכלית (המספרים להמחשה בלבד), כך שלמעשה כל העיסוק בצדק חברתי, גיוס לכולם וגזרות כלכליות, הן דבר שנוגע הן לימין והן לשמאל הישראלי. תחום נוסף זו התקיפה ביראן שתפסה כותרות בשבועות האחרונים, בהתנגדות לזה מובילים אנשי רוח ואנשים שעושים רק רוח את המאבק הבזוי הזה על ידי "דיון ציבורי" כביכול, ובזה "מבזבזים" עוד כוח ועוד אנרגיות לטובת דיון שלא קיים, וכל זה כאשר הם יוצאים בתקיפה אישית בכל צורה שהיא נגד המנהיגים ומנסים לגייס אליהם כל אחד שבעבר היה לו רקע צבאי והיום אומר לא כדי לזכות ל 2 דקות של חשיפה.



אז מה הלאה?

השמאל הישראלי חייב לעשות כמה דברים כדי לחזור לאט לאט לקדמת הבמה, כאשר הדבר העיקרי שלו זה, לחזור להיות שמאל ישראלי, להתמקד בצד הפוליטי במדיני, למצוא מוביל שיכול לקחת את השמאל קדימה ולהחזיר אותה למרכז העניינים, השמאל חייב להפנים שהתעסקות בנושא החברתי חשובה מאוד, אבל לא מקדמת אותו כמובילי דעה וכמובילי כיוון. אולי אפילו לשקול ישיבה בקואליציה בעוד קדנציה וזאת כדי לבנות מחדש את השמאל הישראלי.
שלי יחימוביץ- יכולה להנהיג את גוש השמאל?
ומעל הכל להפסיק את ההתפלגות הגדולה שיש שם, כיום יש את מפלגת העבודה שיכולה להוות אלטרנטיבה כזאת או אחרת  לליכוד אבל עדין הבוחרים לא רואים בעומדת בראשה כאחת שיכולה להצעיד את המדינה מול המכשולים העומדים בפניה.
כמפלגה העיקרית בגוש השמאל, היא מקבלת הרבה ביקורת מבית ואי פרגון ותמיכה כאשר הצד הימני של המפה תוקף אותה, השמאל חייב להסתכל על עצמו כגוש של "רוכבים" כאשר כולם עושים את המקסימום כדי להצליח ולנצח אבל המטרה העיקרית היא שהטוב ביותר יצליח להגיע למקום הראשון על ידי זה ששמורים עליו ונותנים לו את המרחב לפרוץ בו.

ולשאלה שבטוח שכולכם שואלים, ומה עם המרכז? אז לעניות דעתי, הוא פשוט לא קיים וגם לא היה קיים, הוא פשוט לא מוכן להודות במי שהוא באמת אם זה לפיד כמשתייך לגוש הימני או "קדימה" שהיא מפלגת שמאל.
היחידים שניתן להגדיר אותם מרכז אלו החרדים שכל מה שהם רוצים זו טובת הציבור שלהם ללא עניין משמעותי בתהליכים המדיניים או הכלכלים שנוגעים לשאר המדינה, אז תחשבו טוב לפני שאתם מגדירים את עצמכם "מרכז" שוב.



אולי מה שיעזור לשמאל זה דווקא הימין וזה שהוא נכנס לסוג של "הירדמות" משיכרון השלטון.

יום חמישי, 16 באוגוסט 2012

דיון ציבורי- יש דבר כזה?


לרוב אני משתדל לכתוב רק על פוליטיקה ונושאים הקשורים לזה, הפעם החלטתי לחרוג ממנהגי זה ולכתוב על אחד הנושאים הלעוסים ביותר והנדושים ביותר ,התקיפה באיראן.
אבל אני לא אגע בו האם כן לתקוף או לא, אלא בהתנהלות של מה שמכונה בפי כולם "הדין הציבורי".

איראן


כדי להיכנס לאותו "דיון ציבורי" לעניות דעתי שווה לעלות מספר דברים על הדבר שעליו אנו דנים.
איראן היא מעצמה אשר נשלטת על ידי משטר דיקטטורי משנת 1979 (הרפובליקה האסלאמית של איראן), עד שנה זו עוד היו יחסיים בעיקר עסקיים בין שתי המדינות בתחום צינור הנפט שבו קצא"א שותפה וכן מספר חברות ישראליות.

לאחר עליית ח'ומייני לשלטון התנתקו הקשרים לגמרי, מאז מנהיגי איראן הן המנהיגים הרוחניים והן הנשאים השונים יצאו בהצהרות נגד השלטון הציוני ועל המטרה להשמידו ולסלקו מכל אדמות פלסטין.
בשנות ה60 התחילו באיראן את תוכנית הגרעין שלהם בסיוע של ארה"ב ואירופה, בפיתוח ולימוד של התחום.
אחמדניג'אד- משהוא יודע מה הוא מתכנן?
לאחר שח'ומייני עלה לשלטון התנתק הקשר אם מעצמות אלו בנושא הגרעין וכן נטען על ידי המנהיג הרוחני שתוכנית זו נוגדת את עקרונות האיסלם. רק לאחר מותו של ח'ומייני חזרה הפעילות בתוכנית זו "על אש נמוכה" כאשר היא פוקחה כל הזמן על ידי סבא"א.
ראשי המודיעין בארה"ב אירופה וישראל מעריכים שלמרות ההצהרות של האיראנים- שמטרתם בתוכנית הגרעין היא רק לענייני אנרגיה- הם סבורים שהמטרה האמתית של איראן היא להגיע ליכולת גרעינית ולנשק להשמדה המונית.

דיון ציבורי- האם לתקוף באיראן?


"הדיון הציבורי" שמתנהל כביכול כיום, אינו באמת דיון, הרי אין לכל הטוענים בנושא (הן לחיוב והן לשלילה) ידע או מידע אשר עליו הם מתבססים.
הקריאה לדיון ציבורי בטענה שמדובר בדיון חשוב בגלל שמדובר על עתידה של מדינת ישראל ועל החיים שלנו, אינה רלוונטית כאן תחשבו לרגע על נקודות יש צורך בהכרעה היו עושים "דיון ציבורי" מה היה קורה? מה היה אם בן גוריון היה עושה דיון ציבורי לפני שהחליט להכריז על מדינת ישראל או לפני פרוץ מלחמת ששת הימים, איפה היינו היום. אם ארה"ב הייתה עושה דיון ציבורי לפני כל תקיפה ותקיפה שלה איפה הינו היום?
מהצד השני ובקטע קצת הומוריסטי, אם היטלר היה עושה דיון ציבורי לפני מה שעשה אולי הינו במציאות אחרת, והפעם לטובתנו.
גולדה מאיר- לא המתינה לדיון ציבורי

בנושא התקיפה באיראן כמו במקרים אשר ציינתי מדובר בעתידה של המדינה ושל העם, לא מדובר רק אם ימותו 500 או 50 אלף איש.
מדובר פה על מנהיגות של עם שקוראת להשמיד עם אחר, ולא בגלל היותו מתנחל או ימני או תומך ליברליות או כל דבר אחר, אלא רק בגלל שהוא העם היהודי.
להתנתק מהגדרה זו וללכת ל"דיון ציבורי" זו פשוט בריחה, תעמדו מאחורי מי שאתם ומה שאתם ותפנו את הדברים כלפי חוץ ולא כלפי פנים.

בשורה התחתונה, השאלות שמרחפות מעל כל אותו דיון ציבורי- האם יש דמוקרטיה בהחלטות צבאיות? והאם החלטות אלו יכולות להיות מושפעות מהציבור? או במילים אחרות "הצבא והעם" ומי אנחנו כעם?

אין לנו כציבור נגיעה במה הצבא צריך לעשות או לא, האם לתקוף או לא.
אנחנו צריכים לדון את המנהיגים הן הצבאים והן הפוליטיים על בסיס אותם מבצעים שהם עשו והאם השיגו את יעדם או לא.
כך דנו את גולדה מאיר ודדו, כך דנו את ג'ורג' בוש הבן, כך ביקרנו את אולמרט וכן הלאה וכן הלאה.

אז מה שונה הפעם?

הפעם החליטו אנשי רוח ותקשורת, לצאת נגד מהלך של תקיפה בטענה שהם חושבים על עתידו של העם.
הפגנה תחת ביתו של אהוד ברק
אבל איך אפשר לצאת בהצהרות כאשר אין לכם את הנתונים, אין להם את הנחת הבסיס שאנשי מודיעין מכל העולם עוסקים בזה ימים כלילות.
מתי תבינו שלא מדובר פה על מחיר של לחם או דיור ציבורי מדובר פה על עתידו של עם שלם.
מה תעשו ביום שתבינו שטעיתם גם אז תבואו ותצאו בהצהרות שטעיתם או אז תשתקו?

טוב עושים חברי הכנסת שלא נכנסים לדיון הזה ומשאירים אותו לאותם אנשים שרותים את 15 דקות התהילה שלהם שוב.
העיתונאים צריכים למצוא להם סיפור חדש ומעניין ולא לדון כל היום בדיוני סרק ללא תוכן וידע בתחום.
העניין הוא שהנושא אינו אלא ספין פוליטי של העיתונות בניסיון שוב להסית את האש נגד נתניהו וברק, אולי בצדק ואולי בפחד שהם יהפכו להיות "הגיבורים" בכל הסיפור הזה.

ממליץ לכולם גם לפוליטיקאים ולעיתונאים, תחשבו על העם שלכם ולא על הדקה הבאה והניסיון שלכם לשרוד מעל המים.

ומילה אחרונה אישית- אני נגד כל מלחמה שהיא, אבל רוצה לחיות בשלום ולא בפחד ודורש מההנהגה לקבל את ההחלטה הטובה ביותר לעם ולא עבורם!


יום שישי, 10 באוגוסט 2012


יש עתיד למפד"ל? 


אבא שלי תמיד היה אומר לנו דבר כזה, "אם אתה רוצה לדעת לאן אתה הולך, תסתכל תמיד מאיפה אתה מגיע".
אני לא היחיד ששואל את עצמו את השאלה הזאת לאחרונה, יש עם שלם ששואל את השאלות האלו, וגם בציבור הדתי לאומי שואלים את עצמם את זה, יש עתיד?

מעט היסטוריה:

המפד"ל הוקמה כגוף של ועד הפועל המזרחי, אשר מזוהה עם תנועת בני עקיבא (בעיקר בעשיה)
בשני העשורים הקודמים עברה המפד"ל שינוי מאוד גדול ומפלגה שבעיקרה יוצאי "ההגנה" , עובדי אדמה, והעשייה הציונית עומדת לנגד עיינה היא הפכה למפלגה ללא דרך שרק החינוך של "הילדים" שלה חשוב להם, הפכה למפלגה שאיבדה את שמה ואת המוניטין שלה ומעל הכל את הצורך שלה בקרב הציבור שלה שמצא לו אלטרנטיבות אחרות (איחוד לאומי, ליכוד וישראל ביתנו)

הווה:

כיום המפד"ל נחלקת בין הנאמנות ל"ארץ ישראל" ובין הנאמנות שלה ל"הצלחות"שלה מהעבר (ההסדר,הממ"ד וכדו') 
אחת הסיבות שהשר הרשקוביץ לא היה נוכח בעת ההצבעה על חוק ההסדרה , זה ככל הנראה סיכום והבטחה לחזק גם את ההתיישבות (ידוע לכל) וביעקר לא לפגוע בישיבות ההסדר ולהגדיל את התקציבים עבורם (הערכה ולא לפי מקור מהימן)
המפדל מיצג כיום ציבור שרובו נמצא בישובים "הבורגנים" וכן בערים אשר בהם יש ריכוז אוכלוסיה גדול של חובשי הכיפות הסרוגות (גבעת שמואל,רעננה,רמת-גן)
המפד"ל הפסידה את הציבור הלא דתי אשר בעבר היה חלק מהאידאולוגיה שלה וכן חלק מהעשיה של הפועל המזרחי.
בעשור האחרון מאז ההתנתקות, המפד"ל פגעה בעצמה גם מול הציבור שכביכול אותו יצגה תמיד וזה אנשי ארץ ישראל והגרעין הקשה של מפעל ההתישבות.

הצעת חוק ההסדרה (חוק מיותר לכשעצמו למי שקרא את דברי בג"צ) הגיע מהמפד"ל אבל היא נועדה באמת ליצור הון פוליטי על   מנת לסחוף חזרה את הגרעין הקשה של ההתישבות אשר עבר ל"איחוד הלאומי" ולאחר החיבור עם ה"בית היהודי" חששו ליצוגם.

יש עתיד?  כן,נפתלי בנט.


אני חייב להודות,אני לא אחד שמתחבר למישהו בצורה מלאה, ולרוב אני גם לא כזה שתולה את יהבו בזכות הצלחה של אדם כזה או אחר.
נפתלי בנט- מנהיג?
אבל במקרה של בנט יש משהו אחר, הוא מחזיר אותי ואת הראיה שלי כלפי המפלגה הזאת לעבר שלה, כן יש פה אדם כריזמטי איש עשיה ואיש עבודה (יזם הייטק) מלח הארץ, יוצא יחידה מובחרת (מטכ"ל) שמבין שדרך הקיצון אולי תביא לו עוד קצת מנדטים אבל אפס יכולת לעשות משהוא.
בנט כרגע יוצר את מעמדו בתוך המפלגה וחשוב יותר בתוך הציבור כמנהיג. דבר שהרבה זמן לא היה לציבור הזה, האחרון שהנהיג את הציבור באותה כריזמה הוא זבולון המ"ר ז"ל, שהבין את הדברים האלו לפני כולם. ומיתן את דעותיו לאחר כניסתו לתפקיד שר.
בנקודה הזאת כאשר יש מנהיג לציבור מתחיל לו הפריימריז לרשות המפלגה.
כל המתמודדים מול בנט לראשות המפלגה חוששים רק מזה שהוא נתפס כמנהיג והם מעולם לא היו כאלו, כאשר היו"ר הנוכחי (הרשקוביץ) הוכנס לראשות המפלגה על מנת להשתיק כמה עסקנים של אורלב במפלגה- אגב די מעניין לאות את אורלב מי שהכניס את הרשקוביץ למפלגה מתמודד מולו לראשות המפלגה- אותו הרשקוביץ אשר לא עשה יותר מידי בזמן כהונתו ואפילו לא הצליח לקבל את תיק החינוך לידיו, תיק אותו המפד"ל היתה בטוחה שיהיה שלה.
אורלב אשר מנסה בבחירות האלו בכל כוחו לגייס אנשים נוספים, ראה שהדבר הצליח להרבה דרך הרשתות החברתיות השונות ומשם הוא פועל, ושוב מגייס עסקנים (זיסר,זלצר ועוד) מנסה לדגדג את הרגש עם דיקשטיין ומפונה גוש קטיף.
אבל חוץ מזה מנסה להסתמך על הציבור הוותיק של המפלגה הזאת שלא כל כך אוהב שינוים אבל מהצד השני גם לא מביא מתפקדים חדשים.  אורלב רחוק עדין מלהיות מנהיג של ציבור, הוא נתפס יותר כעסקן פוליטי.

בנט לא יכול לנוח על זרי הדפנה ולהיות בטוח בעצמו, יהיה לו מאוד קשה לשנות את התפיסה של הגרעין הוותיק של המפלגה ולשם זה נראה שהוא עדיין מפחד להיכנס, הוא חייב לשנות תפיסה ובמקביל לטיולים שהוא מוציא פגישות עם בני נוער כאלו ואחרים, הוא חייב לרתום אליו גם לפחות 2 קהילות מוותיקי המפלגה וזאת על מנת לערער את מצבו ל אורלב מולו.

המאבק האמיתי.


כצל'ה המאבק האמיתי של בנט
אבל המאבק האמיתי של בנט הוא לא אורלב ולא הרשקוביץ אלא כצל'ה ואנשי האיחוד הלאומי.
גם בנט כמו כולנו רואה את הסקרים האחרונים, כשתי מפלגות שונות לאיחוד הלאומי יש יותר מנדטים מאשר לו, גם אם יהיה איחוד (ובבלוג זה ציינתי שאני מקווה שזה לא יקרה) באם נחזור לעבר הרחוק זה אותו מאבק בין הלח"י להגנה , איזו דרך היא הנכונה והצודקת, בנט חייב להעביר את המסר בצורה הברורה ולא לאנשי המפלגה אלא לציבור הבוחרים של האיחוד הלאומי שדרך הקיצון הם לא ישיגו כלום, שבדרך הזאת הם זורקים את הקולות שלהם עבור אנשים שלא עושים בהם שימוש בכלל.
המאבק בין סדרי העדיפויות בתפיסת העולם, הוא המאבק הקשה ביותר של בנט, וחשוב לציין שכל קודמיו כשלו כישלון גדול בזה.

הוא צריך לתת סדר יום מדיני-חברתי-כלכלי-ציוני דתי, לשדר לציבור שהוא לא פה כדי להנהיג אותם רק, אלא כדי להוביל את כלל הציבור, להסביר לציבור שעד היום דאגו רק לתחת שלו (מדובר רק על הכנסת) , שהמפלגה הזאת תדאג גם לשאר החברה, בידיעה שדבר כזה יפגע אולי בתפיסת העולם של חלק מהם, אבל פה יש תמונה גדולה יותר מהם!.

בנט התחיל טוב בכך שהציג מצע כלכלי חברתי בעיתון דה מארקר, אבל יש לו עוד דרך ארוכה לעשות כדי להצליח במשימה הזאת.
אבל למזלו הוא מכיר כבר מה זה אומר משימת אב שבשבילה צריך לעשות אין ספור משימות בן.


המצב כיום מראה שהמפדל יכולה לגנוב את ההצגה בבחירות הבאות ולפגוע הן בישראל ביתנו והן בליכוד ולהוות כפקטור רציני בתהליך .

יום שני, 6 באוגוסט 2012

מועצת יש"ע במגרש הכלכלי


בשבועות האחרונים השמאל (המדיני) מנסה לקשר בין הנושא החברתי לנושא המדיני, בהצהרות על כך שהכסף של הציבור הולך להתנחלויות ולא למקומות הנכונים, לגל הנוכחי הצטרפו בכייף כל העיתונים הכלכלים בפרסום כתובות תחקיר על הנושא (כלכליסט ודה מארקר)
השמאל הישראלי החליט לשנות את "המגרש" בויכוח מול הימין למגרש הכלכלי, אחת הסיבות לנושא זה שהימין בארץ לא נוגע בכלל בצד הכלכלי והחברתי ובכך הוא נישאר חשוף למתקפה מצד ארגונים חברתיים.   העניין תפס את מועצת יש"ע ואת הימין לא מוכנים בכלל.

השבוע קיבלתי מייל ממועצת יש"ע המציג עמוד עמדה שלהם בנוגע לעניין הכלכלי, שבעיקרו מנסה לענות על הטענות הכלכליות שמציג השמאל, אבל בטענה שגם השמאל גרם לנו להוצאות גדולות, ראו את כל ההוצאות על ההתנתקות וכדו' אוסלו והפיגועים הנלווים, גדר ההפרדה ועוד.
בקיצור מועצת יש"ע מעדיפה לתקוף באופן ילדותי מאשר להציג את התמונה הכלכלית הנכונה מבחינתם.
כרגיל מועצת יש"ע ממתינה שמישהו ירים את הכפפה ויעשה בשבילם את העבודה.


איך ניתן לשכנע את הציבור שהכסף באמת לא הולך להתנחלויות במקום אליו?


מועצת יש"ע חייבת לצאת בהקדם במסע הסברתי נרחב להבהיר לציבור הרחב וכן לעצמה שההתיישבות לא פוגעת בציבור הרחב, אפילו אולי להתחיל מחאה חברתית שתבוא ממנהיגי התנחלויות אשר אליו יצטרפו (אני מקווה) ראשי המחאה החברתית.
דני דיין- חייב להנהיג ולשנות תפיסה
אבל הם מפחדים, לצאת "נגד" ראש הממשלה, הם חוששים יותר לעצמם מאשר מה הציבור חושב עליהם, לפעמים הם מעדיפים את חוסר האהדה של הציבור, ואולי נכון יותר להגיד את השנאה של הציבור על פני להגיד את האמת.

מועצת יש"ע חייבת לצאת מהקיבעון שלה ולהתחיל לייצג את עצמה ואת התושבים שלה ולא רק את ראש הממשלה.
חבל ראש המועצה עסוק ב להיות הראשון שמפרסם מאמר בעיתון אמריקאי חשוב (שגם זה חשוב לכשעצמו) אבל כאשר הציבור בישראל שוב חוזר להיות נגד הציבור שלו הוא לא מסוגל לתת הסבר פשוט למה הוא מקבל יותר כסף מאדם בתל אביב? למה המחאה החברתית שייכת גם לציבור שלו?
השאלות האלו הם לא שאלות סתמיות שיחלפו עם הזמן, אלא הציבור מתחיל להבין שאולי באמת הכסף שלו הולך לאנשים אחרים, והצד השני שותק אז אולי זה נכון?

הטעונים שהועלו בכל אחד מאתר הכלכלה, הם טעונים חשובים ונכונים הרי הנתונים היבשים מציגים נתון שבו ההתיישבות מקבלת הרבה יותר מכל מגזר אחר, אבל צריכים להסתכל באופן מלא על ההתיישבות ביו"ש.
באתר "כלכליסט" פורסמה כתבה אשר מחלקת את עוגת התקציבים אשר מקבלים התושבים ביו"ש, כאשר מדובר על 10.1 מליארד שקל, אך לא מצוין אם זה לשנה אחת או לכמה שנים.
חשוב לציין שמי שרואה את תחילת הכתבה מבים שהנתון הזה מטעה את הקורא ונועד לגרום לו לחשוב שההתיישבות גונבת לו כסף, הרי סך כל התקציבים שהועברו ליו"ש וחלקם גם לישובי עזה לפי ההתנתקות היו 27 מליארד שקל (משנת 1992-2011) כאשר כלולים בתקציב הזה הרבה דברים שלא שייכים רק להתנחלויות אלא לכלל התושבים הגרים באזור הן הערבים והן היהודים כגון תקציב מע"צ אשר לא סללה אף כביש חדש ב8 שנים האחרונות אלא רק תיקנה את הכבישים הקיימים אשר מהווים צירים ראשים הן לתושבים הערבים (אשר לא משלמים שקל אחד למדינה) והן לתושבים היהודים וכן כמובן לצה"ל.
החלק העיקרי בעוגה הזאת שייך למשרד הפנים כפי שניתן לראות (4.2) אבל ממה הוא מורכב ולמה הוא כזה גדול? האדם הממוצע לא שואל את עצמו.
חלוקת התקציב על ידי משרד הפנים נבנתה על ידי ו"עדת גדיש" אשר הוקמה בשנת 2004 על ידי שר הפנים דאז אברהם פורז
ולא שונתה על ידי אף אחד מהשרים הבאים אחריו (אשר חלקם היו מהעבודה וחלקם היו מקדימה) למרות שכולם ידעו שהנוסחה זו מקבלים הערבים הדרוזים והמתנחלים את התקציבים הגבוהים ביותר מול התושב היהודי מהמרכז.
יכול להיות שזה בגלל הרצון שלא לפגוע בבני המיעוטים או כל סיבה אחרת אבל כל השרים הללו והממשלות הללו נתנו הרבה תקציבים ומענקי איזון ליו"ש.
ביו"ש יש את אחוז הגבייה של מסי התושב הגבוהים ביותר, נתון שמעניק תקציבים נוספים לאזור כמו כן יו"ש מוגדרת כקו עימות כמו ישובי הצפון ועוטף עזה ובגלל זה זכאים ל4% נוספים בחישוב הכללי.

החינוך שצמח בכ 272% כפי שצוין בכתבה אבל לא צוין שכלל האוכלוסייה בשטחי יו"ש צמחה בכ 5% בשנה האחרונה פי שתיים מהצמיחה של האוכלוסייה במרכז- דבר זה גם הביא לגידול בצורך בבניה והרחבת יישובים.

ציינתי כאן מספר קטן של דברים, אבל מועצת יש"ע חייבת לקחת את כל הטעונים שהעלו מולה ולהתמודד איתם אחד אחד במגרש החדש שנוצר.

לסיכום הדברים, חשוב שמועצת יש"ע תשנה את התפיסה שלה בזמן הזה "ויפה שעה אחת קודם" ותציג את הדברים בשקיפות מלאה רק לטובתה.

יום שישי, 3 באוגוסט 2012

תתפקדו!


בדיונים רבים בשבוע החולף, הגעתי למסקנה אחת- אתם רוצים שמשהו ישתנה כאן? תיקחו אחריות ותתפקדו, לא משנה לאיזו מפלגה ימין,שמאל או מרכז, העיקר שתתחילו לקחת אחריות- אל תבכו תעשו!

למה להתפקד?


הרבה שואלים את השאלה הזאת, בשביל מה? מה זה משנה אם אני מתפקד או לא הרי אני בסוף הולך להצביע.
האחריות לא מסתיימת באם הצבעת או לא הצבעת בבחירות- כאשר הנתון הוא שבבחירות האחרונות לא הצביעו יותר מ 800 אלף איש (ותודה לפרולטר על הנתון), כך שלמעשה אותם אנשים שלא הצביעו הם אלו שהעלו את ביבי לשלטון.

דברים זהים ניתן למצוא במפלגות כאשר, כולנו יודעים שמי שיושב בכנסת, לא כולם ראויים לשבת שם יותר ממני וממך, הם פשוט היו שם בזמן הנכון ובמקום הנכון.
אז אולי תתחילו לקחת את האחריות לידיים? תיכנו למפלגה,תצביעו לאנשים שלפי דעתכם יציעו את דעתכם הלאה, תגרמו לפוליטיקה לעבוד בשבלכם ולא עבור עצמם, תגרמו לכך שהמפלגות יתחילו לחשוב על העם ועל דעתו ולא רק על מרכזי הכח במפלגה שמביאים מצביעים ומתפקדים חדשים.
עצם התפקדות של כמה שיותר אנשים נוכל למזער את העסקנות שיש במפלגות, נגרום לחברי הכנסת לרצות להיפגש עם כל אחד ואחד מאיתנו, אמר את זה יאיר לפי בראיון לערוץ 2, שאם צריך הוא יעבור בית בית, למה שרק הוא יעשה את זה?

התפקדות אינה אומרת שפתאום אתם אנשי הפוליטיקה והיא תשאב אתכם פנימה, אלא פשוט בעצם ההתפקדות כך תתרמו יותר לעצמכם, הקול שלכם ישמע יותר, תתרמו למדינה ולפוליטיקה בכלל, לא נראה סתם אנשים שיושבים בלא מעש (מיעוט אבל קיים).
כאשר אתה לא מתפקד ולא לוקח אחריות אז אתה גורם באופן ישיר לכך שאנשים מסוימים נמצאים בכנסת.
כדאי להבין מה המשמעות לדבר, האנשים האלו מקבלים את המשכורת מאיתנו, לא תרצו שיעבדו גם בשבלכם?
אותם אנשים צריכים לשרת אותנו, ולא משנה היכן הם יושבים בקואליציה או באופוזיציה, בכל מקום הם צריכים לשרת את הבוחר שלהם, ואם הם לא יעשו כך אז בבחירות הבאות באותה מפלגה או ח"כ לא יבחר.

אז שיהיה לכם יותר נוח להתפקד וללא מאמץ מיוחד (לרוב עלות קטנה שנתית) להלן רשימה חלקית של מפלגות ולינק להתפקדות הסדר אקראי!

ליכודהעבודההבית היהודימר"צהאיחוד הלאומיקדימה

למפלגת יש עתיד- אין עדין התפקדות מקוננת.


ואם אתם לא בטוחים מה אתם מחפשים תכנסו לאתרים תקראו תבינו תפנימו ותתפקדו.





יום ראשון, 29 ביולי 2012

טובים השניים?


"האם האיחוד הלאומי והבית היהודי יתאחדו?" , אחד הדברים והשאלות שמדוברות כמעט כל הזמן בבתי הכנסת של הציבור הדתי לאומי.  את התשובות אפשר לחלק כמעט באופן מובהק לפי השאלה לאיזה בית הכנסת נכנסת באותו רגע.
כרגיל אצל הדתיים כל מסע הבחירות מתנהל בעלוני השבת השונים, ואם אתה רוצה לדעת מה קורה הכל נמצא שם.
אצל רוב הציבור תשמע את אותה תשובה, "הלוואי שזה יקרה כבר", כאשר הם רואים את איחוד השורות במחנה המפולג שנקרא ה"דתי לאומי" ואולי זו התקווה להצלחה גדולה יותר בכנסת הבאה.

אחד המצטרפים שדוגל במהלך הזה באופן ברור, זהו נפתלי בנט שמצהיר, שמפלגה מאוחדת ברשותו תגרוף כ 10 מנדטים בבחירות הקרובות וכי הוא לוקח לפחות מנדט אחד מהליכוד ומנדט אחד מליברמן. הצטרפו אליו קצת באיחור הרבנים המרכזים של הציבור הזה בקריאה לאיחוד זה.

כרגע אנחנו שומעים יותר על האיחוד הזה מהצד של הבית היהודי וזה די מובן, בסקרים האחרונים צופים לו 4 מנדטים בלבד כאשר האיחוד הלאומי צפוי לקבל כ 6 מנדטים (ללא שום קשר לאיחוד).
הפעם היחידה ששמענו מהאיחוד הלאומי בנושא זה הכעס על יו"ר ועדת המפקד שקרא להם להתפקד לבית היהודי ולהתמודד דרך שם ללא איחוד בפועל, אלא ביטול האיחוד הלאומי לגמרי.

הבית היהודי מסונוורים מכמות המנדטים הצפויים.


טרופר (יו"ר המפקד) מבצע את המהלך הזה לא בגלל שהוא לא רוצה לאחד את הציבור הזה, אלא הוא מבין דבר מהותי.
איחוד כזה ייצור דמוקרטיה כמו בליכוד ששם ה"פיגלינים" מתחזקים על חשבון הרוב השפוי.
טרופר- אתר כיפה
דבר זה יכול להיות גם בבית היהודי, כאשר הרוב הפעיל יהיה זה של האיחוד הלאומי ולאט לאט הם ישתלטו על המפלגה.
טרופר מבין באמת מיהו הציבור שלו, אנשים מבוגרים מהמרכז שממשיכים להתפקד כי זה משהו קבוע שכבר קשה לשנות, זה לא ציבור שיצא לרחובות ויתחיל לפקוד אנשים חדשים וינסה להיות הרוב הדומננטי במפלגה כזאת.
ומהצד השני, הציבור של האיחוד הלאומי, זהו יותר נוער וחברה צעירים שמתחבר להצהרות והכרזות על נושא ארץ ישראל השלמה,זהו ציבור שירוץ ויפקוד ויעשה הכל כדי להשליט את דעתו על כלל המפלגה המאוחדת.
טרופר ודומיו מבינים שאת ההצלחה והעשיה של הבית היהודי (הייתי מעדיף שיחזרו לקרוא להם שוב מפד"ל) לא ניתן לבצע במפלגה מאוחדת שכזאת.

נכון מדברים על כמות מנדטים מאוד גדולה (הפעם האחרונה שעברו את 10 המנדטים היה בשנת 1977), אבל מי שעושה את המתמטיקה הפשוטה רואה שבאמת אין כאן שינוי (ראה נתוני הסקרים האחרונים 6 לאיחוד הלאומי ו 4 לבית היהודי)  זה איחוד על מנת ליצור כוח מול מרכיב הממשלה שיהיה, אבל אתם רואים את בנט יושב עם בן ארי? את אורבך עם כצ'לה? שתי מחנות אשר לא רק שלא מסכמים אידאולוגית אלא יורדים אחד על השני בכל זמן אפשרי.
אז בגלל מצג שווא של עוד כמה מנדטים ללכת למהלך כזה?

תוצאות אפשריות של איחוד.


לאיחוד כזה יכולות להיות כמה תוצאות שונות כאשר אפשר לחלק אותם מ GOOD CASE  ל BAD CASE.
במצב האופטימלי, הכל טוב המנדטים זורמים האיחוד מצליח והציבור הדתי לאומי מוצה לו סוף סוף את ההנגה לה ייחל תמיד (סליחה על הציניות).
מה שככל הנראה יקרה זה שהבית היהודי כרי מפד"ל יהפוך למפז"ל באופן סופי ,הכוח יהיה בידיים של בן ארי וכצל'ה, כאשר רוב הקולות יבואו מהם ויהפכו את הבית היהודי ממפלגה הנוטה להיות סוציאל דמוקרטית  למפלגה שעיקר עיסוקה זה ארץ ישראל השלמה ואיך מעיפים את הערבים מכאן.
המפסידה הגדולה של איחוד כזה תהיה רק הבית היהודי!

אז מה צריך לעשות?

כמישהו שגדל לתוך המפד"ל ותמיד ראה במפלגה הזאת כסוג של בית הן מצד התפיסה הימנית והערכים עליהם נבנתה, והן מצד תפיסתה הכלכלית והחברתית אותה ייצגה (סבא שלי היה יו"ר הפועל המזרחי שנים רבות).
הבית היהודי חייב לחזור אחורה, לחזק שוב את הפועל המזרחי, להפוך אותו למשהו דומיננטי בחברה הישראלית ולא רק במגזר הדתי, לחזור להיות אנשי חינוך יציבים ואנשים אשר מניפים את דגל הנושא החברתי ומעל הכל להכניס זרם צעיר למפלגה שיוכל לסחוף אחריו את הנוער שלה.
הם חייבים להתנתק מהרבנים של הציונות הדתית, לא ניתן לנהל מפלגה.כאשר הרבנים נושפים בעורפך על החלטות כאלו ואחרות. יש להתייעץ אתם מבחינה הלכתית על המהלכים אותם רוצים לבצע אבל לא לתת להם לנהל את המפלגה.


אז בשורה התחתונה להתאחד? התשובה שלי פשוטה מאוד  לא!







יום חמישי, 26 ביולי 2012

הגרוש ללירה



כידוע לכם אני לא איש מפלגת העבודה וגם לא אחד שנמנה על בוחריה,הדברים נכתבים לאחר הודעה של נתניהו ושטייניץ על גל התייקרות נוסף, ואני כל הזמן חושב איך שוב הם עושים ככל העולה על רוחם מבלי לחשוש לכיסא שלהם.
נכון אנחנו מדינה דמוקרטית אבל אי אפשר שבדמוקרטיה יהיה כל הזמן מנצח אחד, שלא חושש לגורלו בגלל שאין לו יריב הגון שיכול לאיים עליו פוליטית.
התחזקות מפלגה נוספת אשר יכולה להנהיג את העם תהיה טובה בעיקר לנו העם, יהיה בידנו כלי לאיים על הממשלה.
ולא כמו שקרה שלאחר האמירה של שלי יחימוביץ על הקדמת הבחירות לא שמענו דבר מהממשלה, ולא בגלל שהם לא ידעו מה להגיד, אלא בשביל מה להגיד? 



אז מה חסר למפלגת העבודה?



כל הזמן מדברים על מי יכול לעמוד מול נתניהו בבחירות הבאות, כרגע כולנו יודעים שאין מועמד מבטיח שיכול להתמודד מול נתניהו והעידו על כך הסקרים האחרונים (סופ"ש האחרון) שאפילו הגדילו לעשות ולבחון מי יכול להיות ראש מששלה, ושם שוב ביבי לוקח בגדול.


אז מה חסר למפלגה שמתיימרת להיות האלטרנטיבה לשלטון והמפלגה השנייה בגודלה?
יש כאלו שינסו להצביע לגבי היו"ר של המפלגה שהיא לא חזקה מספיק כדי להתמודד מול נתניהו, אבל היא זו שהביאה את המפלגה למס' המנדטים שצפויים לה בסקרים, אז איך זה מסתדר?


יחימוביץ השיבה למיפלגה הרבה מהקסם שעטף ותה בשנות ה 40 וה 50 עוד בגלגול שלה כמפא"י.
הן בדעות והן בהתנהלות המפלגה, בכך שחיזקה את הגישה הסוציאל דמוקרטית, אבל לא נכנעה ללחץ העם להנהיג מחאה שרק התימרה להיות כזאת.
בכך שהיא מובילה הן בדעותיה והן במעשיה למען העובדים ולמען השכבות החלשות, אבל מהצד השני נשברת מול עייני וחבריו אשר מנהלים את ההסתדרות לא בצורה שהיתה צריכה להתנהל.
שלי יחימוביץ
היא מחזירה את ציבור הבוחרים להאמין בעקרונות שהמפלגה שכחה ברבות השנים, את היסודות עלהם היא קמה והתבססה, יחימוביץ שינתה בעייני חלק מהציבור, בין אלו שקשורים לעבודה ובין אלו שלא, את ההסתכלות על הפוליטיקה בצורה שאותה הכרנו עד היום, היא גורמת להאמין שאפשר גם פוליטיקה אחרת.
אבל הציבור שלה מחפש מנהיג, משהו שיקח את כל הדברים האלו ויהפוך אותם לעשייה, חסר למפלגה ראש אשר יאפיל על המתחרה שמולו אחד כזה כמו בן גוריון או שמעון פרס, יחימוביץ בנתה פה מפלגה לתפארת שאולי צריכה להשאר עוד קדנציה בקואלציה כדי לבסס את העמדות שלה ולחזק את האנשים שלה ואחר כך יחזרו למרכז הבמה.


יחימוביץ צריכה להבין שיש אנשים שנעדו לבנות ויש אנשים שנועדו להוביל, היא אחת כזאת שבונה לא מובילה.
אבל בנוסף לכך היא צריכה עכשיו אחרי ששיקמה יחסית את המפלגה ואת שורותיה-(מפלגה מ 8 מנדטים להצעיד לסקרים של 20 מנדטים זה מדהים!) היא צריכה לבנות את המנהיג הבא, הזה שיחזיר את המפלגה לימים הטובים שלה.

גדולתו של מנהיג היא לדעת מתי הוא צריך לפנות את מקומו לבא אחריו.