השמאל הישראלי במשבר?

בתקופה האחרונה כולנו מדברים על איראן-תקיפה כן או לא? המצב הכלכלי-נסבל או חסר תקנה?
ולא הסתכלנו להסתכל רגע על המצב הפוליטי ולראות מה קורה כאן במפה הפוליטית.

השמאל הישראלי נכנס לסחרור, שנראה שהוא לא יודע איך לצאת ממנו.איראן,צדק חברתי, נתניהו וברק, גיוס לכולם ועד נושאים שונים, ולא יודעים במה להתמקד במה להילחם קודם וכדי לפשט את הדבר- מה הקו שלהם?
"איבדנו את עצמנו לגמרי" אמר לי השבוע חבר טוב שהוא איש שמאל בדעותיו. שניסיתי להבין ממנו את האמירה הזאת הוא פשוט התחיל למנות את הדברים שבהם השמאל הישראלי לקח עליו "בעלות", "אני לא יודע כבר במה להתמקד? לאן ללכת?" 

בתקופה האחרונה בארץ אנחנו רואים צד אחד במפה הפוליטית מתחיל לתפוס כיוון של "גוש" פוליטי, נכון שיש עוד פער די גדול עד שאותו צד יהפוך למפלגה אחת בודדת, אבל קיים במחנה הזה סוג של סטאטוס קוו, הסכמה בשתיקה.
בתקופה האחרונה התחיל להתנהל כגוש ולא כמפלגות בודדות אשר מפילות אחת את השנייה.הדבר הזה נובע מתוך אמונה צרופה שאין מי שיכול להחליף כרגע את נתניהו במחנה הזה, ולכן לא אין מלחמה על הנהגת גוש הימין הן בפועל והן בבחירות לממשלה, כל מפלגה ומפלגה בגוש הזה יודעת מה תפקידה איזה סוג בוחרים היא צריכה להביא, ההתנהלות היא ברורה לגמרי ואין כמעט מלחמות פנימיות (מה שהיה בעבר).
את הגוש הזה  מוביל בצורה ברורה ובלי חשש הליכוד אשר הוא הראש של הגוש הזה, כאשר בקיצון הימני שלו נמצא האיחוד הלאומי, וקיצון השמאלי שלו נמצאים חלק מחברי הליכוד, כאשר בתווך הזה נמצאים הבית היהודי וישראל ביתנו.
לימין נוח מאוד לבצע את המהלך של הפיכה ל"גוש", בצורה שקטה ונוחה כאשר הוא רואה את התנהלות המחנה הנגדי.

כאשר בימין בונים בתקופה הזאת את מערכת הבחירות הבאה, בשמאל עסוקים ב לנסות להמציא את עצמם מחדש ופשוט "יורים לכל כיוון" במטרה למצוא את הדרך החדשה שלהם, אבל במהלך הזה הם פשוט משחקים לידיים של נתניהו וחבריו.

הפגנות נגד תקיפה באיראן- כ"דיון ציבורי" 

רק חבל שבמקום לעסוק בעיקר ולבנות הנהגה ראויה שיכולה להחליף או אפילו להוות אלטרנטיבה ראויה לנתניהו ולימין, בחרו בשמאל לעסוק בהמון נושאים שלא נוגעים רק לשמאל ,למרות שבבסיסו הוא באמת חלק ממצע השמאל, אבל כידוע לכולם שבפוליטיקה שלנו השמאל והימין מתחלקים 90% לחלוקה מדינית ואולי 10% לחלוקה גם כלכלית (המספרים להמחשה בלבד), כך שלמעשה כל העיסוק בצדק חברתי, גיוס לכולם וגזרות כלכליות, הן דבר שנוגע הן לימין והן לשמאל הישראלי. תחום נוסף זו התקיפה ביראן שתפסה כותרות בשבועות האחרונים, בהתנגדות לזה מובילים אנשי רוח ואנשים שעושים רק רוח את המאבק הבזוי הזה על ידי "דיון ציבורי" כביכול, ובזה "מבזבזים" עוד כוח ועוד אנרגיות לטובת דיון שלא קיים, וכל זה כאשר הם יוצאים בתקיפה אישית בכל צורה שהיא נגד המנהיגים ומנסים לגייס אליהם כל אחד שבעבר היה לו רקע צבאי והיום אומר לא כדי לזכות ל 2 דקות של חשיפה.

אז מה הלאה?

השמאל הישראלי חייב לעשות כמה דברים כדי לחזור לאט לאט לקדמת הבמה, כאשר הדבר העיקרי שלו זה, לחזור להיות שמאל ישראלי, להתמקד בצד הפוליטי במדיני, למצוא מוביל שיכול לקחת את השמאל קדימה ולהחזיר אותה למרכז העניינים, השמאל חייב להפנים שהתעסקות בנושא החברתי חשובה מאוד, אבל לא מקדמת אותו כמובילי דעה וכמובילי כיוון. אולי אפילו לשקול ישיבה בקואליציה בעוד קדנציה וזאת כדי לבנות מחדש את השמאל הישראלי.

שלי יחימוביץ- יכולה להנהיג את גוש השמאל?

ומעל הכל להפסיק את ההתפלגות הגדולה שיש שם, כיום יש את מפלגת העבודה שיכולה להוות אלטרנטיבה כזאת או אחרת  לליכוד אבל עדין הבוחרים לא רואים בעומדת בראשה כאחת שיכולה להצעיד את המדינה מול המכשולים העומדים בפניה.
כמפלגה העיקרית בגוש השמאל, היא מקבלת הרבה ביקורת מבית ואי פרגון ותמיכה כאשר הצד הימני של המפה תוקף אותה, השמאל חייב להסתכל על עצמו כגוש של "רוכבים" כאשר כולם עושים את המקסימום כדי להצליח ולנצח אבל המטרה העיקרית היא שהטוב ביותר יצליח להגיע למקום הראשון על ידי זה ששמורים עליו ונותנים לו את המרחב לפרוץ בו.

ולשאלה שבטוח שכולכם שואלים, ומה עם המרכז? אז לעניות דעתי, הוא פשוט לא קיים וגם לא היה קיים, הוא פשוט לא מוכן להודות במי שהוא באמת אם זה לפיד כמשתייך לגוש הימני או "קדימה" שהיא מפלגת שמאל.
היחידים שניתן להגדיר אותם מרכז אלו החרדים שכל מה שהם רוצים זו טובת הציבור שלהם ללא עניין משמעותי בתהליכים המדיניים או הכלכלים שנוגעים לשאר המדינה, אז תחשבו טוב לפני שאתם מגדירים את עצמכם "מרכז" שוב.

אולי מה שיעזור לשמאל זה דווקא הימין וזה שהוא נכנס לסוג של "הירדמות" משיכרון השלטון.