‏הצגת רשומות עם תוויות חברתי כלכלי. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות חברתי כלכלי. הצג את כל הרשומות

יום שני, 23 בפברואר 2015

נמאס מאנשי הכסא רוצים אנשי מעשה

השבת התחלנו לקרוא על בניית העם שלנו, אחרי שכל הפרשות האחרונות עסקו בתהליך בזריעת הזרעים לעם, מאדם וחווה אברהם ושרה והמשך, הגענו סוף סוף לתחילת הבניה של העם.
והאבסורד הגדול הוא איך אנו מתחילים להיבנות? אנחנו מוכרים את אחד מהאחים שלנו כי הוא לא מתאים לנו בראיה שלו בהתנהגות שלו בהתנהלות שלו, לאורח החיים שלנו , ולכן אנחנו מחליטים ל"היפטר" ממנו.
אנחנו בונים עם מתוך הרס של משפחה!
 
ככה התחלתי לכתוב את המאמר הזה לפני כחודש ימים, בתוך כדי לימוד של פרשות השבוע וחיבור לנעשה פה בארץ.
מאז הקשבתי הרבה, שמעתי המון והבנתי מעט.
לא שניתי את ההתחלה של הפוסט הזה מהסיבה היא שאני בטוח שככה הוא צריך להסתיים ושבסופו תחזרו לתחילת הדברים ותחברו את הכול למעגל אחד.
 
אנו נמצאים בתוך מערכת בחירות, עם שבחור לו את מנהיגיו ומקווה להתחיל מציאות חדשה טובה יותר מזו שהסתיימה לא מכבר.
אך בפועל מערכת הבחירות זהו מוציאה מאתנו את הכיעור, את הפילוג את שנאת האחר והערצת עצמי, כל התכונות אשר אני כהורה וכאדם סולד מהם ומנסה להתרחק מהם כמו מאש.
 
לאן הגענו? האם פתרנו את כל הבעיות הקיומיות שעכשיו נשאר להחליט האם כן חוק הנישואים או לא?
האם פתרנו את מצוקת העוני והאבטלה שיש לנו את הפריבילגיה להתעסק עם אירן?
האם העם מאוחד כדי שנתעסק האם יש פרטנר לשלום או אין?  האם פתרתם את בעיית הבדלי המעמדות במדינה שהדיון התנחלויות כן או לא הוא רלוונטי עכשיו?

 

מאסנו באנשי הכיסא רוצים אנשי מעשה.

 
זו הרגשתי, נמאס לנו מכל השרים וחברי הכנסת אשר דואגים לעצמם ולמקורבים שלהם, הלו! אתם נבחרי הציבור ולא נבחרי עצמכם, מתי לאחרונה דאגתם לרווחת האחר? מתי קידמתם מהלכים לצמצום הפערים, מתי לאחרונה השתדלתם להרבות שלום בתוך העם?
 
מעטים הם מכם חברי הכנסת שאנחנו כעם באמת אוהבים ולא משנה לנו מיקומכם על המפה הפוליטית, וישנם כאלה גם מימין וגם משמאל, לדוג' אילן גילון ממרצ , זבולון כלפא מהבית היהודי, אורי אורבף ז"ל , תמר זנדברג וכדו'.
אך מעטים הם מאוד (והאבסורד שהם באים משני קצוות המתרס).
מתי תתחילו להבין שלהנהיג עם, זה לא רק מלחמות עם האויב שמסביב, זה דבר ראשון לדאוג לעם שיהיה לו טוב!
נכון גם ביטחון חשוב ואפילו חשוב מאוד, ואני בטוח שגם מימין וגם משמאל אף אחד לא יגיע למצב שיפקיר את בטחון מדינת ישראל, יש לנו צבא הטוב והחזק בעולם וכעם אנחנו עומדים מאחוריו ואתו בכל הנדרש.
אבל לדאוג להורים שלנו שלא יחסרם להם דבר, מי ידאג לדבר חשוב זה?
מי ידאג לרווחת האחר? לצמצום פערים? בקיצור לטובת הציבור?
עוצמה של עם לא נמדדת רק באחדותו בעט מלחמה אלא עצמתו האמיתית נמדדת באחדותו ללא מלחמה.
 
ואני לא תמים תמיד יהיו ביננו חילוקי דעות וזה אך טבעי בין בני אדם, אבל לא ניתן לדון בהם בצורה מכובדת ומתורבתת?
אשר מכבדת את האחר ולא שמה את עצמי מעליו?
 
נכון אני אדם דתי ואיש ימין אך הדברים הללו חוצים מגזרים, אני נגד שמדירים נשים או להטיב"ים בדיוק כמו שאני מתעב שמדברים בצורה בוטה נגד ציבור שלם שגר בחבל ארץ מסוים.
 
השאלות האמתיות נשאלו , עכשיו אנו צריכים לבחור לנו הנהגה שתדע גם לתת את התשובות ולא רק מהפה ולחוץ אלא במעשים.
נכון אף מפלגה אינה מושלמת, אבל אנחנו קהל הבוחרים הכוח לשנות הוא בידיים שלנו, לדרוש מהמפלגות להן אנו נותנים את הקול שלנו לשנות את הדברים לעבוד בשבילנו ולא בשביל הכיסא והתואר.
 
בפרשת "משפטים" אומר יתרו (אשר הוא גוי וחותן משה) ההנהגה שאתה צריך לבחור לעם אתה צריך בהם 3 דברים.
1. אנשי חיל
2. יראי אלוהים
3. אנשי אמת ושונאי בצע.
בשביל מה צריך אנשי "חיל"? כמו שאתם מבינים לא מדובר באנשי צבע אלא באנשים שרוצים "ללכת מחיל אל חיל" זאת אומרת להתקדם ולקדם כל הזמן לעשות לפעול ולהשתדרג, לא להיות צמודים לכיסא אלא לפעול כל הזמן לטובת העם אותו הם מנהיגים.
 
ובחזרה לתחילת הדברים, לדעתי בתקופה הזאת הגענו לסוג של שפל מאין כמוהו, ויש מה שמוגדר בקבלה "שבירת הכלים"  זו סיטואציה שהמציאות הקיימת לא יכולה להכיל את כל התוכן הקיים ולכן "הכלי" נשבר.
עכשיו עמודות בפנינו 2 אפשרויות לכעוס על כולם ולהאשים את כולם בשבירת הכלי הזה (וכמובן לא את עצמנו כי אנחנו הכי...) או לקום יחד ולבנות כלי חדש אשר יוכל להכיל את התוכן הקיים בעולמנו.
 
אני מאמין ובטוח שמהשבירה הזאת יקום לו עם חזק יותר זה הכול תלוי בנו.
 
 
 
 
 

יום שני, 6 באוגוסט 2012

מועצת יש"ע במגרש הכלכלי


בשבועות האחרונים השמאל (המדיני) מנסה לקשר בין הנושא החברתי לנושא המדיני, בהצהרות על כך שהכסף של הציבור הולך להתנחלויות ולא למקומות הנכונים, לגל הנוכחי הצטרפו בכייף כל העיתונים הכלכלים בפרסום כתובות תחקיר על הנושא (כלכליסט ודה מארקר)
השמאל הישראלי החליט לשנות את "המגרש" בויכוח מול הימין למגרש הכלכלי, אחת הסיבות לנושא זה שהימין בארץ לא נוגע בכלל בצד הכלכלי והחברתי ובכך הוא נישאר חשוף למתקפה מצד ארגונים חברתיים.   העניין תפס את מועצת יש"ע ואת הימין לא מוכנים בכלל.

השבוע קיבלתי מייל ממועצת יש"ע המציג עמוד עמדה שלהם בנוגע לעניין הכלכלי, שבעיקרו מנסה לענות על הטענות הכלכליות שמציג השמאל, אבל בטענה שגם השמאל גרם לנו להוצאות גדולות, ראו את כל ההוצאות על ההתנתקות וכדו' אוסלו והפיגועים הנלווים, גדר ההפרדה ועוד.
בקיצור מועצת יש"ע מעדיפה לתקוף באופן ילדותי מאשר להציג את התמונה הכלכלית הנכונה מבחינתם.
כרגיל מועצת יש"ע ממתינה שמישהו ירים את הכפפה ויעשה בשבילם את העבודה.


איך ניתן לשכנע את הציבור שהכסף באמת לא הולך להתנחלויות במקום אליו?


מועצת יש"ע חייבת לצאת בהקדם במסע הסברתי נרחב להבהיר לציבור הרחב וכן לעצמה שההתיישבות לא פוגעת בציבור הרחב, אפילו אולי להתחיל מחאה חברתית שתבוא ממנהיגי התנחלויות אשר אליו יצטרפו (אני מקווה) ראשי המחאה החברתית.
דני דיין- חייב להנהיג ולשנות תפיסה
אבל הם מפחדים, לצאת "נגד" ראש הממשלה, הם חוששים יותר לעצמם מאשר מה הציבור חושב עליהם, לפעמים הם מעדיפים את חוסר האהדה של הציבור, ואולי נכון יותר להגיד את השנאה של הציבור על פני להגיד את האמת.

מועצת יש"ע חייבת לצאת מהקיבעון שלה ולהתחיל לייצג את עצמה ואת התושבים שלה ולא רק את ראש הממשלה.
חבל ראש המועצה עסוק ב להיות הראשון שמפרסם מאמר בעיתון אמריקאי חשוב (שגם זה חשוב לכשעצמו) אבל כאשר הציבור בישראל שוב חוזר להיות נגד הציבור שלו הוא לא מסוגל לתת הסבר פשוט למה הוא מקבל יותר כסף מאדם בתל אביב? למה המחאה החברתית שייכת גם לציבור שלו?
השאלות האלו הם לא שאלות סתמיות שיחלפו עם הזמן, אלא הציבור מתחיל להבין שאולי באמת הכסף שלו הולך לאנשים אחרים, והצד השני שותק אז אולי זה נכון?

הטעונים שהועלו בכל אחד מאתר הכלכלה, הם טעונים חשובים ונכונים הרי הנתונים היבשים מציגים נתון שבו ההתיישבות מקבלת הרבה יותר מכל מגזר אחר, אבל צריכים להסתכל באופן מלא על ההתיישבות ביו"ש.
באתר "כלכליסט" פורסמה כתבה אשר מחלקת את עוגת התקציבים אשר מקבלים התושבים ביו"ש, כאשר מדובר על 10.1 מליארד שקל, אך לא מצוין אם זה לשנה אחת או לכמה שנים.
חשוב לציין שמי שרואה את תחילת הכתבה מבים שהנתון הזה מטעה את הקורא ונועד לגרום לו לחשוב שההתיישבות גונבת לו כסף, הרי סך כל התקציבים שהועברו ליו"ש וחלקם גם לישובי עזה לפי ההתנתקות היו 27 מליארד שקל (משנת 1992-2011) כאשר כלולים בתקציב הזה הרבה דברים שלא שייכים רק להתנחלויות אלא לכלל התושבים הגרים באזור הן הערבים והן היהודים כגון תקציב מע"צ אשר לא סללה אף כביש חדש ב8 שנים האחרונות אלא רק תיקנה את הכבישים הקיימים אשר מהווים צירים ראשים הן לתושבים הערבים (אשר לא משלמים שקל אחד למדינה) והן לתושבים היהודים וכן כמובן לצה"ל.
החלק העיקרי בעוגה הזאת שייך למשרד הפנים כפי שניתן לראות (4.2) אבל ממה הוא מורכב ולמה הוא כזה גדול? האדם הממוצע לא שואל את עצמו.
חלוקת התקציב על ידי משרד הפנים נבנתה על ידי ו"עדת גדיש" אשר הוקמה בשנת 2004 על ידי שר הפנים דאז אברהם פורז
ולא שונתה על ידי אף אחד מהשרים הבאים אחריו (אשר חלקם היו מהעבודה וחלקם היו מקדימה) למרות שכולם ידעו שהנוסחה זו מקבלים הערבים הדרוזים והמתנחלים את התקציבים הגבוהים ביותר מול התושב היהודי מהמרכז.
יכול להיות שזה בגלל הרצון שלא לפגוע בבני המיעוטים או כל סיבה אחרת אבל כל השרים הללו והממשלות הללו נתנו הרבה תקציבים ומענקי איזון ליו"ש.
ביו"ש יש את אחוז הגבייה של מסי התושב הגבוהים ביותר, נתון שמעניק תקציבים נוספים לאזור כמו כן יו"ש מוגדרת כקו עימות כמו ישובי הצפון ועוטף עזה ובגלל זה זכאים ל4% נוספים בחישוב הכללי.

החינוך שצמח בכ 272% כפי שצוין בכתבה אבל לא צוין שכלל האוכלוסייה בשטחי יו"ש צמחה בכ 5% בשנה האחרונה פי שתיים מהצמיחה של האוכלוסייה במרכז- דבר זה גם הביא לגידול בצורך בבניה והרחבת יישובים.

ציינתי כאן מספר קטן של דברים, אבל מועצת יש"ע חייבת לקחת את כל הטעונים שהעלו מולה ולהתמודד איתם אחד אחד במגרש החדש שנוצר.

לסיכום הדברים, חשוב שמועצת יש"ע תשנה את התפיסה שלה בזמן הזה "ויפה שעה אחת קודם" ותציג את הדברים בשקיפות מלאה רק לטובתה.