עברה שנה והמון השתנה!
אחרי שהעברתי את ראש השנה בבית-אל אצל ההורים שלי, ואחרי אין ספור ויכוחים פנימים על המשך דרכה של הציונות הדתית ומפעל ההתישבות, ישבתי לי לבדי לסכם שנה.
השנה שחלפה היתה רוויה במאבקים בתוך הציונות הדתית ובתוך מפעל ההתישובת, בין אם זה בתחילת השנה שבו הוגש כתב אישום נגד הרב מוטי אלון, מראשי רבני הציונות הדתית ותומך נלהב של מפלגת הבית היהודי, אשר ברחו ממנו כמו מאש לאחר הגשת כתב האישום ולא עמדו מאחוריו בכלל.
תחילת הפריימריז במפלגת הבית היהודי, נסיקתם מעלה של נפתלי בנט ואיילת שקד, הדם הרע שלא משנה כמה שיגידו כל המתמודדים שאין,שיוצא מעל כל פרסום של כל אחד מהמתמודדים.
וכמובן איך לא גבעת האולפנה, מיגרון ובשנה הבאה גבעת אסף (ככול הנראה).
למרות כל מי שאוהב לכתוב שאולי השנה שעברה היתה תחילתו של "תור הזהב" הבאה של הציונות הדתית תרשו לי להגיד, הוא חיי באשליות. התמודדות בפריימריז במפלגת הבית היהודי הציתה את הדמיון אצל רובנו, שהולך להיות פה שינוי ואולי הציבור הזה מוכן להתחיל לחלוק בהובלה של העם ולא רק בצבא או בחלקים של התקשורת ובנק' מפתח אחרות.
אלא גם הוא מוכן להתחיל להבין מה זה אומר להוביל עם.
אבל לאט לאט עולה מהשטח (דברים שהמנהיגים עצמם מטפטפים כל הזמן) הפחד מלהיות זה שיוביל, וחוזרים ורואים רק את עצמם ואת ה"דאגה" לציבור שלהם. אבל מי ידאג לנו? לחינוך שלנו? לעתיד שלנו? ועוד שאלות על עצמם.
כאשר הראיה של ש"ס כמודל לחיקוי טוב (תראה איך הם דואגים לציבור שלהם) לאט לאט הופכת להיות הראיה המרכזית.
אז אולי עדין לא הגיעה זמנו של ציבור זה, והפריימריז דווקא יגלו את זה למביני הדבר שבינינו.
בנוסף לחולשת המנהיגות בציבור והרצון להמשיך להיות "בינוני", בשנה שחלפה חטפה הציונות הדתית ומפעל ההתיישבות את המכה הכי קשה שקיבלה עד היום.
רבים מכם בודאי שואלים את עצמכם עכשיו על מה הוא מדבר? ומנסים לדלות מזיכרונכם משהו רציני שקרה.
אז באמת לרבים מכם זה היה לא משהוא משמעותי, ואני מדבר על פינוי "גבעת האולפנה", כאשר אני בטוח שרובכם לא הבינו את פשר השקט של הפינוי הזה והשקט הגדול שבא אחריו.
אותו פינוי אשר סוכם בעבור "בצע כסף" של כ 80 מליון ש"ח למוסדות הישיבה הגבוהה בבית אל אשר בין מיסדה הוא כצל'ה והרב מלמד, לאור הסכמתם לפינוי בשקט וללא שום התנגדות פיזית מצד התושבים, הפכו למכה הגדולה שההתיישבות חטפה ולא מאיש שמאל כזה או אחר או שלום עכשיו אלא ממנהיגיה.
הסיפור בקצרה הוא ש5 הבניינים נרכשו על ידי מוסדות הישיבה ובהם אכלסו תלמידים שלהם לאחר שהם התחתנו.
ראשי הישיבה (כצל'ה והרב מלמד) הסכימו לפנות את הבניינים בשקט תמורת סכום "הולם" של כ 80 מליון ש"ח אשר ילך עבור מוסדות הישיבה, בנוסף לכך יש סיכום מול המועצה בבית אל שהשטח שלה יגדל לתוך שטחי הבסיס הצבאי ושם יבנו כ 300 יחי' דיור חדשות, כאשר לא ניתן זמן קצוב לביצוע.
הכסף כבר הועבר למוסדות הישיבה, התלמידים שגרו בבתים אלו בסכירות, לא ראו מזה שקל!.
רכישת השקט ואי ההסכמה להתנגדות ולו הקטנה ביותר - כמובן ללא פגיעה פיזית או נפשית באף אחד מאנשי כוחות הביטחון- על ידי מנהיגי ההתיישבות, גרם לכל המפעל לחשוב שאולי כסף כן קונה את הכל.
ולראיה לכך לקריאה של אותם מנהיגים נגד פינוי מיגרון לא היה שום תוקף, הרי כל המפעל הזה מוערך בערך כלכלי ולא רעיוני.
הציבור התחיל למאוס בהנהגת ההתיישבות, אחד הטענות אותם שמעתי "לא לשם כך באתי לכאן", כל האידאולוגיה שהייתה אצל אותם ראשוני ההתייבשות התחלפה בשנה האחרונה, וקשה לדעת לאן היא תוביל אות הציבור הזה.
שני דברים מרכזים חייבים להשתנות בתופה הקרובה בציבור זה.
האחד שינוי מהותי בהנהגת יש"ע או של האנשים או של הרעיונות המובילים. הנהגה זו חייבת להיות ערה לשינוים המתרחשים בארץ ואצל התושבים, לצפות דברים ולהובילם ולא להיגרר או לתת לאחר לעשות את עבודתך.
ודבר השני הוא וחשוב יותר בעניי, חייבת לבוא הנהגה חדשה להתיישבות ולמפעל הזה, בעיקר הרעיוני וגם המעשי, איילת שקד התחילה בדבר בצורה טובה ואיכותית, אבל בגלל היותה "חילונית" קשה לה להיכנס לכל הלבבות.
חייבים לעזור לה לשנות ואולי לתת לה להוביל את הנהגת ההתיישבות הרעיונית המתחדשת, ולעזוב את אותם רבנים וותיקי ההתיישבות הם את שלהם עשו.
רבים מכם בודאי שואלים את עצמכם עכשיו על מה הוא מדבר? ומנסים לדלות מזיכרונכם משהו רציני שקרה.
אז באמת לרבים מכם זה היה לא משהוא משמעותי, ואני מדבר על פינוי "גבעת האולפנה", כאשר אני בטוח שרובכם לא הבינו את פשר השקט של הפינוי הזה והשקט הגדול שבא אחריו.
אותו פינוי אשר סוכם בעבור "בצע כסף" של כ 80 מליון ש"ח למוסדות הישיבה הגבוהה בבית אל אשר בין מיסדה הוא כצל'ה והרב מלמד, לאור הסכמתם לפינוי בשקט וללא שום התנגדות פיזית מצד התושבים, הפכו למכה הגדולה שההתיישבות חטפה ולא מאיש שמאל כזה או אחר או שלום עכשיו אלא ממנהיגיה.
הסיפור בקצרה הוא ש5 הבניינים נרכשו על ידי מוסדות הישיבה ובהם אכלסו תלמידים שלהם לאחר שהם התחתנו.
ראשי הישיבה (כצל'ה והרב מלמד) הסכימו לפנות את הבניינים בשקט תמורת סכום "הולם" של כ 80 מליון ש"ח אשר ילך עבור מוסדות הישיבה, בנוסף לכך יש סיכום מול המועצה בבית אל שהשטח שלה יגדל לתוך שטחי הבסיס הצבאי ושם יבנו כ 300 יחי' דיור חדשות, כאשר לא ניתן זמן קצוב לביצוע.
הכסף כבר הועבר למוסדות הישיבה, התלמידים שגרו בבתים אלו בסכירות, לא ראו מזה שקל!.
רכישת השקט ואי ההסכמה להתנגדות ולו הקטנה ביותר - כמובן ללא פגיעה פיזית או נפשית באף אחד מאנשי כוחות הביטחון- על ידי מנהיגי ההתיישבות, גרם לכל המפעל לחשוב שאולי כסף כן קונה את הכל.
ולראיה לכך לקריאה של אותם מנהיגים נגד פינוי מיגרון לא היה שום תוקף, הרי כל המפעל הזה מוערך בערך כלכלי ולא רעיוני.
הציבור התחיל למאוס בהנהגת ההתיישבות, אחד הטענות אותם שמעתי "לא לשם כך באתי לכאן", כל האידאולוגיה שהייתה אצל אותם ראשוני ההתייבשות התחלפה בשנה האחרונה, וקשה לדעת לאן היא תוביל אות הציבור הזה.
שני דברים מרכזים חייבים להשתנות בתופה הקרובה בציבור זה.
האחד שינוי מהותי בהנהגת יש"ע או של האנשים או של הרעיונות המובילים. הנהגה זו חייבת להיות ערה לשינוים המתרחשים בארץ ואצל התושבים, לצפות דברים ולהובילם ולא להיגרר או לתת לאחר לעשות את עבודתך.
ודבר השני הוא וחשוב יותר בעניי, חייבת לבוא הנהגה חדשה להתיישבות ולמפעל הזה, בעיקר הרעיוני וגם המעשי, איילת שקד התחילה בדבר בצורה טובה ואיכותית, אבל בגלל היותה "חילונית" קשה לה להיכנס לכל הלבבות.
חייבים לעזור לה לשנות ואולי לתת לה להוביל את הנהגת ההתיישבות הרעיונית המתחדשת, ולעזוב את אותם רבנים וותיקי ההתיישבות הם את שלהם עשו.
