נמאס מאנשי הכסא רוצים אנשי מעשה

השבת התחלנו לקרוא על בניית העם שלנו, אחרי שכל הפרשות האחרונות עסקו בתהליך בזריעת הזרעים לעם, מאדם וחווה אברהם ושרה והמשך, הגענו סוף סוף לתחילת הבניה של העם.
והאבסורד הגדול הוא איך אנו מתחילים להיבנות? אנחנו מוכרים את אחד מהאחים שלנו כי הוא לא מתאים לנו בראיה שלו בהתנהגות שלו בהתנהלות שלו, לאורח החיים שלנו , ולכן אנחנו מחליטים ל"היפטר" ממנו.
אנחנו בונים עם מתוך הרס של משפחה!

 

ככה התחלתי לכתוב את המאמר הזה לפני כחודש ימים, בתוך כדי לימוד של פרשות השבוע וחיבור לנעשה פה בארץ.

מאז הקשבתי הרבה, שמעתי המון והבנתי מעט.

לא שניתי את ההתחלה של הפוסט הזה מהסיבה היא שאני בטוח שככה הוא צריך להסתיים ושבסופו תחזרו לתחילת הדברים ותחברו את הכול למעגל אחד.

 

אנו נמצאים בתוך מערכת בחירות, עם שבחור לו את מנהיגיו ומקווה להתחיל מציאות חדשה טובה יותר מזו שהסתיימה לא מכבר.

אך בפועל מערכת הבחירות זהו מוציאה מאתנו את הכיעור, את הפילוג את שנאת האחר והערצת עצמי, כל התכונות אשר אני כהורה וכאדם סולד מהם ומנסה להתרחק מהם כמו מאש.

 

לאן הגענו? האם פתרנו את כל הבעיות הקיומיות שעכשיו נשאר להחליט האם כן חוק הנישואים או לא?

האם פתרנו את מצוקת העוני והאבטלה שיש לנו את הפריבילגיה להתעסק עם אירן?

האם העם מאוחד כדי שנתעסק האם יש פרטנר לשלום או אין?  האם פתרתם את בעיית הבדלי המעמדות במדינה שהדיון התנחלויות כן או לא הוא רלוונטי עכשיו?

 

מאסנו באנשי הכיסא רוצים אנשי מעשה.

 

זו הרגשתי, נמאס לנו מכל השרים וחברי הכנסת אשר דואגים לעצמם ולמקורבים שלהם, הלו! אתם נבחרי הציבור ולא נבחרי עצמכם, מתי לאחרונה דאגתם לרווחת האחר? מתי קידמתם מהלכים לצמצום הפערים, מתי לאחרונה השתדלתם להרבות שלום בתוך העם?

 

מעטים הם מכם חברי הכנסת שאנחנו כעם באמת אוהבים ולא משנה לנו מיקומכם על המפה הפוליטית, וישנם כאלה גם מימין וגם משמאל, לדוג' אילן גילון ממרצ , זבולון כלפא מהבית היהודי, אורי אורבף ז"ל , תמר זנדברג וכדו'.

אך מעטים הם מאוד (והאבסורד שהם באים משני קצוות המתרס).

מתי תתחילו להבין שלהנהיג עם, זה לא רק מלחמות עם האויב שמסביב, זה דבר ראשון לדאוג לעם שיהיה לו טוב!

נכון גם ביטחון חשוב ואפילו חשוב מאוד, ואני בטוח שגם מימין וגם משמאל אף אחד לא יגיע למצב שיפקיר את בטחון מדינת ישראל, יש לנו צבא הטוב והחזק בעולם וכעם אנחנו עומדים מאחוריו ואתו בכל הנדרש.

אבל לדאוג להורים שלנו שלא יחסרם להם דבר, מי ידאג לדבר חשוב זה?

מי ידאג לרווחת האחר? לצמצום פערים? בקיצור לטובת הציבור?

עוצמה של עם לא נמדדת רק באחדותו בעט מלחמה אלא עצמתו האמיתית נמדדת באחדותו ללא מלחמה.

 

ואני לא תמים תמיד יהיו ביננו חילוקי דעות וזה אך טבעי בין בני אדם, אבל לא ניתן לדון בהם בצורה מכובדת ומתורבתת?

אשר מכבדת את האחר ולא שמה את עצמי מעליו?

 

נכון אני אדם דתי ואיש ימין אך הדברים הללו חוצים מגזרים, אני נגד שמדירים נשים או להטיב"ים בדיוק כמו שאני מתעב שמדברים בצורה בוטה נגד ציבור שלם שגר בחבל ארץ מסוים.

 

השאלות האמתיות נשאלו , עכשיו אנו צריכים לבחור לנו הנהגה שתדע גם לתת את התשובות ולא רק מהפה ולחוץ אלא במעשים.

נכון אף מפלגה אינה מושלמת, אבל אנחנו קהל הבוחרים הכוח לשנות הוא בידיים שלנו, לדרוש מהמפלגות להן אנו נותנים את הקול שלנו לשנות את הדברים לעבוד בשבילנו ולא בשביל הכיסא והתואר.

 

בפרשת "משפטים" אומר יתרו (אשר הוא גוי וחותן משה) ההנהגה שאתה צריך לבחור לעם אתה צריך בהם 3 דברים.

1. אנשי חיל

2. יראי אלוהים

3. אנשי אמת ושונאי בצע.

בשביל מה צריך אנשי "חיל"? כמו שאתם מבינים לא מדובר באנשי צבע אלא באנשים שרוצים "ללכת מחיל אל חיל" זאת אומרת להתקדם ולקדם כל הזמן לעשות לפעול ולהשתדרג, לא להיות צמודים לכיסא אלא לפעול כל הזמן לטובת העם אותו הם מנהיגים.

 

ובחזרה לתחילת הדברים, לדעתי בתקופה הזאת הגענו לסוג של שפל מאין כמוהו, ויש מה שמוגדר בקבלה "שבירת הכלים"  זו סיטואציה שהמציאות הקיימת לא יכולה להכיל את כל התוכן הקיים ולכן "הכלי" נשבר.

עכשיו עמודות בפנינו 2 אפשרויות לכעוס על כולם ולהאשים את כולם בשבירת הכלי הזה (וכמובן לא את עצמנו כי אנחנו הכי...) או לקום יחד ולבנות כלי חדש אשר יוכל להכיל את התוכן הקיים בעולמנו.

 

אני מאמין ובטוח שמהשבירה הזאת יקום לו עם חזק יותר זה הכול תלוי בנו.

 

 

 

 

 

"וגר זאב עם כבש"? על האיחוד הצפוי במפלגות הימין.

בשבת האחרונה הייתי עם משפחתי הקטנה בישוב פסגות, ישוב שבהיסטוריה שלו היה אחד המזוהים חזק עם מפלגת המפד"ל, אך מאז הקמת מפלגת האיחוד הלאומי, הישוב מזדהה אם מפלגה זו בעיקר, וכיום תושבי הישוב מתעוררים לחיים ושיחת היום שם זהו הפריימריז שבבית היהודי. 

כצלה'- האם אותו יקבלו בוחרי הבית היהודי?

בשיחת מסדרון שהשתתפתי בנוגע להתפקדות למפלגת הבית היהודי, העלה אחד המשתתפים שאלה קטנה, "תגיד נניח התפקדתי, בחרתי, ניצחנו, עכשיו יהיה איחוד, נקבל במפלגה את כצ'לה,מיכאל בן ארי, בן גביר וחבריו, אם אני רוצה אותם במפלגה, הייתי מצביע עבורם ישירות, אז בשביל מה להתפקד?" ומיד סינן "רואה זו דמוקרטיה בגרוש".

אני חייב להודות הלכתי הביתה בתחושה לא טובה מהשיחה, יש צדק במה שהוא אומר, באמת אם אני רוצה את החבר'ה של האיחוד הלאומי הייתי מצביע עבורם, אז בשביל מה באמת להתפקד? 

בשבועות האחרונים אני מגלה מספר דברים על הפריימריז הזה ודרך התנהלות שלו.
כאשר בתחילת הדרך, יצאה המפלגה בהצהרה על רצונה ל"הצעיר" את השורות וקראה לחבר'ה צעירים להתמודד ברשימה, אבל לפני שבוע וחצי הוחלט בוועדת המפלגה שאם איילת שקד תנצח בהתמודדות על מקום של אישה במפלגה (מקום רביעי) אזי היא גם תמלא את המשבצת של השיריון לצעיר (עד גיל 40) שהיה צריך להיות מקום חמישי, לכאורה מהלך מובן הרי שקד היא גם צעירה וגם אישה, אך הדבר נועד על מנת להכניס עוד איש מהמערכת הוותיקה למקום ראלי יותר מהמקומות בהם יזכו.
באותה ועדה הוחלו שכל מי שהתפקד טלפונית יצטרך לשלוח מייל או פקס אם אישור התפקדות, על מנת למנוע זיופים לכאורה, אבל מהלך זה נועד עבור מתפקדיו של בנט אשר עד להודעה זו, פקד כ 1,500 איש בדרך זו ועוד רבים בדרך המקובלת, בנוסף לכך הועדה לא הפיצה אינפורמציה זו בקרב הציבור אלא רק הודעה למרכזי ההתפקדות.

רבני הציונות הדתית יצאו בהצהרה לכל מי שבעל זכות הצבעה (מגיל 17) לממש את זכותו להתפקד ולהצביע על מנת ליצור השפעה גדולה במפלגה, האם בכך הם לא יוצרים תרמית מול המתפקדים? הרי הם באם להכריע מי יוביל את המפלגה ומי יהיה במקומות ראלים ומי פחות ולאחר מכן יבוא איחוד כזה או אחר, כאשר אני מסתמך על ההסכם שנסגר בין המפלגות כאשר דובר על הקדמת הבחירות לחודש ספטמבר(תודה לטל שניידר על המידע), אשר מדבר שהמפלגה הגדולה תוביל את הרשימה המאוחדת ושאר המקומות יאוישו בשיטת הריץ'רץ'.

בנט- לאן יוביל את המפלגה?

לפי הסכם זה אנו נקבל את כצ'לה כיו"ר המפלגה ואת מיכאל בן ארי במקום ראלי (בתקווה שיהיו 10מנדטים), בשביל זה למה להצביע למלגה מאוחדת?ניתן לוותר על האיחוד ולהצביע ישר לאיחוד הלאומי.

הבית היהודי- מפד"ל הייתה תמיד חברה יותר סוציאל דמוקרטית, ומפלגה ממלכתית ומתונה יותר, איחוד זה יכול לפגוע המטרות המפלגה, האם ארץ ישראל תהיה בראש, חינוך, עניינים חברתיים? מי יהיה מוביל המפלגה הרבנים או יו"ר המפלגה?  הרבה שאלות שעולות ממהלך זה, ומעט מאוד תשובות.


העניין המרכזי הוא אותה שאלה שהועלתה כאן.
האם מהלך כזה הוא דמוקרטי ואטי עבור קהל המתפקדים? האם יש למועמד כזה או אחר את הזכות להכריז שיבצע איחוד בין מפלגות, כאשר לא ידוע פשר הסיכום בין המפלגות או דרך המיזוג? האם החלטה כזאת צריכה לעבור בוועדות המפלגה לפני שבכלל מועמד כזה או אחר יוצא בהצהרות?

התחושה שאיתה הולכים אנשים מהמגזר הדתי אשר התפקדו כבר לבית היהודי, שאיחוד זה פוגע במהלך הדמוקרטי שהיה עד עכשיו שראו בו סוג של דבר חדש ומרענן בציבור הדתי.
ומעבר לזה לא אחת שמעתי שאם האיחוד הזה יצא לפועל ויצור מצב שבו אנשים שלא נבחרו על ידי המתפקדים ולא התמודדו להנהגת המפלגה יקבלו מקום ראלי במפלגה הזאת, יעברו רבים ממתפקדי הבית היהודי ויצביעו לליכוד, דבר זה יכול להיות בעוכרי המפלגה המאוחדת שישארו בעיקר עם המצביעים הקיצוניים יותר ממה שציפו.

אז איך מגיעים ל10 מנדטים? ממשיכים בעבודה קשה כמו שעשו עד היום, יוצרים מפלגה שמאמינה שהיא יכולה להיות לא רק עם 10 מנדטים אלא היא יכולה להגיע ל 25 מנדטים, לכוון את החץ הכי גבוה שאפשר ולא לכוון נמוך כמו שעשו עד היום המטרה היא גם של הנבחרים וגם של הבוחרים ליצור מפלגה חזקה ואיכותית שתוכל להשפיע רבות באיחוד כזה, "יצא שכרנו בהפסדנו"

השמאל הישראלי במשבר?

בתקופה האחרונה כולנו מדברים על איראן-תקיפה כן או לא? המצב הכלכלי-נסבל או חסר תקנה?
ולא הסתכלנו להסתכל רגע על המצב הפוליטי ולראות מה קורה כאן במפה הפוליטית.

השמאל הישראלי נכנס לסחרור, שנראה שהוא לא יודע איך לצאת ממנו.איראן,צדק חברתי, נתניהו וברק, גיוס לכולם ועד נושאים שונים, ולא יודעים במה להתמקד במה להילחם קודם וכדי לפשט את הדבר- מה הקו שלהם?
"איבדנו את עצמנו לגמרי" אמר לי השבוע חבר טוב שהוא איש שמאל בדעותיו. שניסיתי להבין ממנו את האמירה הזאת הוא פשוט התחיל למנות את הדברים שבהם השמאל הישראלי לקח עליו "בעלות", "אני לא יודע כבר במה להתמקד? לאן ללכת?" 

בתקופה האחרונה בארץ אנחנו רואים צד אחד במפה הפוליטית מתחיל לתפוס כיוון של "גוש" פוליטי, נכון שיש עוד פער די גדול עד שאותו צד יהפוך למפלגה אחת בודדת, אבל קיים במחנה הזה סוג של סטאטוס קוו, הסכמה בשתיקה.
בתקופה האחרונה התחיל להתנהל כגוש ולא כמפלגות בודדות אשר מפילות אחת את השנייה.הדבר הזה נובע מתוך אמונה צרופה שאין מי שיכול להחליף כרגע את נתניהו במחנה הזה, ולכן לא אין מלחמה על הנהגת גוש הימין הן בפועל והן בבחירות לממשלה, כל מפלגה ומפלגה בגוש הזה יודעת מה תפקידה איזה סוג בוחרים היא צריכה להביא, ההתנהלות היא ברורה לגמרי ואין כמעט מלחמות פנימיות (מה שהיה בעבר).
את הגוש הזה  מוביל בצורה ברורה ובלי חשש הליכוד אשר הוא הראש של הגוש הזה, כאשר בקיצון הימני שלו נמצא האיחוד הלאומי, וקיצון השמאלי שלו נמצאים חלק מחברי הליכוד, כאשר בתווך הזה נמצאים הבית היהודי וישראל ביתנו.
לימין נוח מאוד לבצע את המהלך של הפיכה ל"גוש", בצורה שקטה ונוחה כאשר הוא רואה את התנהלות המחנה הנגדי.

כאשר בימין בונים בתקופה הזאת את מערכת הבחירות הבאה, בשמאל עסוקים ב לנסות להמציא את עצמם מחדש ופשוט "יורים לכל כיוון" במטרה למצוא את הדרך החדשה שלהם, אבל במהלך הזה הם פשוט משחקים לידיים של נתניהו וחבריו.

הפגנות נגד תקיפה באיראן- כ"דיון ציבורי" 

רק חבל שבמקום לעסוק בעיקר ולבנות הנהגה ראויה שיכולה להחליף או אפילו להוות אלטרנטיבה ראויה לנתניהו ולימין, בחרו בשמאל לעסוק בהמון נושאים שלא נוגעים רק לשמאל ,למרות שבבסיסו הוא באמת חלק ממצע השמאל, אבל כידוע לכולם שבפוליטיקה שלנו השמאל והימין מתחלקים 90% לחלוקה מדינית ואולי 10% לחלוקה גם כלכלית (המספרים להמחשה בלבד), כך שלמעשה כל העיסוק בצדק חברתי, גיוס לכולם וגזרות כלכליות, הן דבר שנוגע הן לימין והן לשמאל הישראלי. תחום נוסף זו התקיפה ביראן שתפסה כותרות בשבועות האחרונים, בהתנגדות לזה מובילים אנשי רוח ואנשים שעושים רק רוח את המאבק הבזוי הזה על ידי "דיון ציבורי" כביכול, ובזה "מבזבזים" עוד כוח ועוד אנרגיות לטובת דיון שלא קיים, וכל זה כאשר הם יוצאים בתקיפה אישית בכל צורה שהיא נגד המנהיגים ומנסים לגייס אליהם כל אחד שבעבר היה לו רקע צבאי והיום אומר לא כדי לזכות ל 2 דקות של חשיפה.

אז מה הלאה?

השמאל הישראלי חייב לעשות כמה דברים כדי לחזור לאט לאט לקדמת הבמה, כאשר הדבר העיקרי שלו זה, לחזור להיות שמאל ישראלי, להתמקד בצד הפוליטי במדיני, למצוא מוביל שיכול לקחת את השמאל קדימה ולהחזיר אותה למרכז העניינים, השמאל חייב להפנים שהתעסקות בנושא החברתי חשובה מאוד, אבל לא מקדמת אותו כמובילי דעה וכמובילי כיוון. אולי אפילו לשקול ישיבה בקואליציה בעוד קדנציה וזאת כדי לבנות מחדש את השמאל הישראלי.

שלי יחימוביץ- יכולה להנהיג את גוש השמאל?

ומעל הכל להפסיק את ההתפלגות הגדולה שיש שם, כיום יש את מפלגת העבודה שיכולה להוות אלטרנטיבה כזאת או אחרת  לליכוד אבל עדין הבוחרים לא רואים בעומדת בראשה כאחת שיכולה להצעיד את המדינה מול המכשולים העומדים בפניה.
כמפלגה העיקרית בגוש השמאל, היא מקבלת הרבה ביקורת מבית ואי פרגון ותמיכה כאשר הצד הימני של המפה תוקף אותה, השמאל חייב להסתכל על עצמו כגוש של "רוכבים" כאשר כולם עושים את המקסימום כדי להצליח ולנצח אבל המטרה העיקרית היא שהטוב ביותר יצליח להגיע למקום הראשון על ידי זה ששמורים עליו ונותנים לו את המרחב לפרוץ בו.

ולשאלה שבטוח שכולכם שואלים, ומה עם המרכז? אז לעניות דעתי, הוא פשוט לא קיים וגם לא היה קיים, הוא פשוט לא מוכן להודות במי שהוא באמת אם זה לפיד כמשתייך לגוש הימני או "קדימה" שהיא מפלגת שמאל.
היחידים שניתן להגדיר אותם מרכז אלו החרדים שכל מה שהם רוצים זו טובת הציבור שלהם ללא עניין משמעותי בתהליכים המדיניים או הכלכלים שנוגעים לשאר המדינה, אז תחשבו טוב לפני שאתם מגדירים את עצמכם "מרכז" שוב.

אולי מה שיעזור לשמאל זה דווקא הימין וזה שהוא נכנס לסוג של "הירדמות" משיכרון השלטון.

טובים השניים?

"האם האיחוד הלאומי והבית היהודי יתאחדו?" , אחד הדברים והשאלות שמדוברות כמעט כל הזמן בבתי הכנסת של הציבור הדתי לאומי.  את התשובות אפשר לחלק כמעט באופן מובהק לפי השאלה לאיזה בית הכנסת נכנסת באותו רגע.
כרגיל אצל הדתיים כל מסע הבחירות מתנהל בעלוני השבת השונים, ואם אתה רוצה לדעת מה קורה הכל נמצא שם.

אצל רוב הציבור תשמע את אותה תשובה, "הלוואי שזה יקרה כבר", כאשר הם רואים את איחוד השורות במחנה המפולג שנקרא ה"דתי לאומי" ואולי זו התקווה להצלחה גדולה יותר בכנסת הבאה.

אחד המצטרפים שדוגל במהלך הזה באופן ברור, זהו נפתלי בנט שמצהיר, שמפלגה מאוחדת ברשותו תגרוף כ 10 מנדטים בבחירות הקרובות וכי הוא לוקח לפחות מנדט אחד מהליכוד ומנדט אחד מליברמן. הצטרפו אליו קצת באיחור הרבנים המרכזים של הציבור הזה בקריאה לאיחוד זה.

כרגע אנחנו שומעים יותר על האיחוד הזה מהצד של הבית היהודי וזה די מובן, בסקרים האחרונים צופים לו 4 מנדטים בלבד כאשר האיחוד הלאומי צפוי לקבל כ 6 מנדטים (ללא שום קשר לאיחוד).
הפעם היחידה ששמענו מהאיחוד הלאומי בנושא זה הכעס על יו"ר ועדת המפקד שקרא להם להתפקד לבית היהודי ולהתמודד דרך שם ללא איחוד בפועל, אלא ביטול האיחוד הלאומי לגמרי.

הבית היהודי מסונוורים מכמות המנדטים הצפויים.

טרופר (יו"ר המפקד) מבצע את המהלך הזה לא בגלל שהוא לא רוצה לאחד את הציבור הזה, אלא הוא מבין דבר מהותי.
איחוד כזה ייצור דמוקרטיה כמו בליכוד ששם ה"פיגלינים" מתחזקים על חשבון הרוב השפוי.

טרופר- אתר כיפה

דבר זה יכול להיות גם בבית היהודי, כאשר הרוב הפעיל יהיה זה של האיחוד הלאומי ולאט לאט הם ישתלטו על המפלגה.
טרופר מבין באמת מיהו הציבור שלו, אנשים מבוגרים מהמרכז שממשיכים להתפקד כי זה משהו קבוע שכבר קשה לשנות, זה לא ציבור שיצא לרחובות ויתחיל לפקוד אנשים חדשים וינסה להיות הרוב הדומננטי במפלגה כזאת.
ומהצד השני, הציבור של האיחוד הלאומי, זהו יותר נוער וחברה צעירים שמתחבר להצהרות והכרזות על נושא ארץ ישראל השלמה,זהו ציבור שירוץ ויפקוד ויעשה הכל כדי להשליט את דעתו על כלל המפלגה המאוחדת.
טרופר ודומיו מבינים שאת ההצלחה והעשיה של הבית היהודי (הייתי מעדיף שיחזרו לקרוא להם שוב מפד"ל) לא ניתן לבצע במפלגה מאוחדת שכזאת.

נכון מדברים על כמות מנדטים מאוד גדולה (הפעם האחרונה שעברו את 10 המנדטים היה בשנת 1977), אבל מי שעושה את המתמטיקה הפשוטה רואה שבאמת אין כאן שינוי (ראה נתוני הסקרים האחרונים 6 לאיחוד הלאומי ו 4 לבית היהודי)  זה איחוד על מנת ליצור כוח מול מרכיב הממשלה שיהיה, אבל אתם רואים את בנט יושב עם בן ארי? את אורבך עם כצ'לה? שתי מחנות אשר לא רק שלא מסכמים אידאולוגית אלא יורדים אחד על השני בכל זמן אפשרי.
אז בגלל מצג שווא של עוד כמה מנדטים ללכת למהלך כזה?

תוצאות אפשריות של איחוד.

לאיחוד כזה יכולות להיות כמה תוצאות שונות כאשר אפשר לחלק אותם מ GOOD CASE  ל BAD CASE.
במצב האופטימלי, הכל טוב המנדטים זורמים האיחוד מצליח והציבור הדתי לאומי מוצה לו סוף סוף את ההנגה לה ייחל תמיד (סליחה על הציניות).
מה שככל הנראה יקרה זה שהבית היהודי כרי מפד"ל יהפוך למפז"ל באופן סופי ,הכוח יהיה בידיים של בן ארי וכצל'ה, כאשר רוב הקולות יבואו מהם ויהפכו את הבית היהודי ממפלגה הנוטה להיות סוציאל דמוקרטית  למפלגה שעיקר עיסוקה זה ארץ ישראל השלמה ואיך מעיפים את הערבים מכאן.
המפסידה הגדולה של איחוד כזה תהיה רק הבית היהודי!

אז מה צריך לעשות?

כמישהו שגדל לתוך המפד"ל ותמיד ראה במפלגה הזאת כסוג של בית הן מצד התפיסה הימנית והערכים עליהם נבנתה, והן מצד תפיסתה הכלכלית והחברתית אותה ייצגה (סבא שלי היה יו"ר הפועל המזרחי שנים רבות).
הבית היהודי חייב לחזור אחורה, לחזק שוב את הפועל המזרחי, להפוך אותו למשהו דומיננטי בחברה הישראלית ולא רק במגזר הדתי, לחזור להיות אנשי חינוך יציבים ואנשים אשר מניפים את דגל הנושא החברתי ומעל הכל להכניס זרם צעיר למפלגה שיוכל לסחוף אחריו את הנוער שלה.
הם חייבים להתנתק מהרבנים של הציונות הדתית, לא ניתן לנהל מפלגה.כאשר הרבנים נושפים בעורפך על החלטות כאלו ואחרות. יש להתייעץ אתם מבחינה הלכתית על המהלכים אותם רוצים לבצע אבל לא לתת להם לנהל את המפלגה.


אז בשורה התחתונה להתאחד? התשובה שלי פשוטה מאוד  לא!