המאבק לגיוס כולל והציבור הדתי לאומי.


 ראיתי שבוע שעבר פרסום ב YNET שהפראיירים טוענים שהציבור הדתי לאומי, אנשי הישיבות ובני עקיבא אתם וכבר מההפגנה הקרובה נראה הרבה יותר כיפות סרוגות בקהל.

הציבור הדתי לאומי נקרע בין 2 עולמות, המציאות החדשה גורמת לו להעלות שאלות שהוא תמיד התחמק מהם.


הציבור הזה מבין מאוד גם את הציבור החילוני ואת זעקתו לשוויון בנטל, וגם את הציבור החרדי אשר רוצה להישאר ספון בתוך כותלי בית המדרש.


הציונות הדתית מחזיקה כ 50-60% מהקצונה הזוטרה והבינונית  והיא גם יצרה למגזר שלה הסדר  עם המדינה בנוגע לחלוקה בין לימוד תורה וצבא.
כך שהם נוגעים בשתי העולמות


אבל ציפייה מציבור זה להחליט מה הוא מעדיף, די דומה (ואני מקצין במעט) לשאלה שאני אשאל את הבת שלי, את מי את יותר אוהבת את אבא או אימא?  
הציבור הדתי שואל את עצמו היום על בסיס הדיאלוג הזה, מה אני? יותר חרדי או יותר חילוני?
והוא לא כל כך מצליח לענות לשאלה הזאת.

האם זו שעתו של הציבור הזה?
כל השנים ההנהגה של הציונות הדתית חיפשה את הזמן שבו יש "לתפוס פיקוד", אולי זה הזמן שלהם להיכנס לתפקיד המתווך, הרי הם מכירים טוב את שני הצדדים
גם ציבור הבוחרים שלהם רוצה לראות אותם יותר אקטיביים מבחינה פוליטית ואולי ככה אפילו יצליחו לגרוף עוד כמה קולות לקראת הבחירות הבאות?


אבל שוב כמו רוטינה מנהיגיו בפועל וגם מי שרוצה להנהיג אותם בעתיד לא רואים את ההזדמנות או מתעלמים ממנה, ויוצאים בהצהרות אחרות לגמרי  כמו איילת שקד "חשוב שהחרדים יעבדו מאשר יתגייסו" והשר הרשקוביץ: "בואו נאפשר גם לחילוניות לא להתגייס".והגדיל להגיד את מאנשי המפלגה "כרגע מעדיפים לשבת על הגדר".


הסיטואציה הזאת יכולה גם לפגוע במפד"ל ובאיחוד הלאומי כאשר הרבה מציבור הבוחרים שלהם מסכים למאבק, ושואל את עצמו, איפה אותם רבנים אשר הביאו את פתרון ההסדר? למה בנט, יצא סיירת מטכ"ל לא מביע דעה בפומבי? 
המצב כיום מעלה שאלות קשות לציבור זה, ולאט לאט יחייב אותו לבחור צד והזמן הזה מתקרב.