יום שישי, 24 באוגוסט 2012

המדיה תופסת מקום בבית היהודי?


עד למערכת בחירות הזאת, כל מסע בחירות בבית היהודי התנהל מעל דפי עלוני השבת.
"חיים משבת לשבת" אהבנו לכנות את הפרסומים של המתמודדים, ולקרוא את ההבטחות שלהם במהלך התפילה. הכניסה של מתמודדים צעירים וחבר'ה שמנהלים להם את מסע הבחירות הזה, הביאה גם את המדיה החברתית לעלות על שולחן השבת.

עלוני השבת- "חיים משבת לשבת"
המבוגרים של המפלגה לא כל כך יודעים איך "לאכול" את ההתמודדות הזאת, אבל זה נראה כרגע מעניין.
להבדיל מכל מפלגה רגילה פה צריך מעט "היסטוריה" כדי להבין את יחסי הכוחות, ומה עושה המדיה לאותו יחסי כוחות.

עד למערכה הזאת המפלגה שידעה ימים טובים יותר, ריכזה את הפעילות הפוליטית של המתמודדים בה על ידי פרסומים שלהם בעיתונות הכתובה ובעיקר בעיתון "הצופה" אשר היה מזוהה מעל הכל עם המפלגה, כאשר גם בפרסום הטורים והעמדות, היו משוכללות נגיעות פוליטיות פנימיות של המפלגה
לאט לאט שציבור הזה גדל והתפתח הבינו האנשים במפלגה את הפוטנציאל הגלום בבית הכנסת, ולאט לאט התחילו להכניס לשם את דבריהם, לפעמים במסווה של דברי תורה קצרים ואז העברת התוכן שהם רוצים.
כך הפכו  הדיונים במצב המפלגה לשיחת היום היום בבית כנסת (דבר שלא השתנה בכלל עד היום).
לאט לאט "רכשו" ראשי המפלגה עלוני שבת מסוימים אשר פרסו עליהם את חסותם, כמו "שבתון" שקשור מאוד לאורלב או "מצה הרוח" אשר היו"ר שלו הוא ח"כ לשעבר שאול יהלום, ואחד הכותבים הבולטים בו הוא המתמודד עמיאד טאוב, שמתמודד כעצמי אבל יותר מקושר לאורלב.
וכמובן העלון הוותיק שהוקם על ידי ועד הפועל המזרחי "שבת בשבתו" שכמובן מזוהה עם הגרעין הוותיק של המפלגה.

איפה הצעירים?

בנט- חיזק את החשיפה למדיה במפלגה.
החברה הצעירים של המפלגה ובעיקר המתמודדים עליה הבינו שלהתמודד מול עלוני השבת הוותיקים יהיה מאוד קשה.
אז הם העדיפו לפנות לציבור דווקא דרך מערכת שלא הייתה מקובלת בציבור הזה, "הרשת החברתית".
המהלך הזה שינה מאוד את התמונה, למרות שחשוב לציין שבהתחלה ותיקי המפלגה די הסתכלו על זה בזלזול , אבל אחרי מספר שבועות הבינו "שאם אתה לא שם אתה לא קיים".
הראשון ופורץ הדרך הוא כמובן איש ההי-טק נפתלי בנט, שמרגיש שם כל כך בנוח מבחינתו זה "המגרש הביתי שלו", הקיים את אתר "ישראלים" אשר דרכו ניתן להתפקד למפלגה, להזמין חוגי בית, וללמוד על עקרונות "מובילי הדרך" ועוד.
כמובן שאת האתר הוא קישר לפייסבוק שלו. והוא מפעיל גם חשבון טוויטר אישי (שמנוהל על ידי אחד העוזרים שלו אסף).
במקביל הוא מריץ יחד עם איילת שקד את אתר "ישראל שלי" ואת הפייסבוק שלה, והטוויטר שלהם.
בנט יחד עם יוני שטבון לקחו גם בעלות על הפייסבוק של המפלגה, לאחר שהקימו אותו לפני מספר שבועות, ששם הם מעלים דיווחים על המפלגה מכל הרשתות התקשורתיות.
בנט הגדיל לעשות ולפרסם גם כתבות בעיתונים כלכלים על יזמות וסטאר אפ, כמובן מבלי לשכוח לציין שהוא מתמודד על ראשות הבית היהודי
אחד האנשים שהבין את הדבר קצת באיחור זה אורלב, שמיהר להקים ערוץ ביו טיוב, ששם תמצאו את הממליצים שלו מכל הקשת של הציבור הדתי לאומי.
המתמודד האחרון לראשות המפלגה עדין "תקוע" מאחור ואלי הוא חושב שגיוס "שושי" מהמירוץ למיליון כאחד העוזרים שלו יעזור לו, אבל לא כלכך נראה.

אורלב והרשקוביץ- לא כל כך מצליחים להתמודד במציאות החדשה
כאשר אנחנו עושים את ההבחנה הפשוטה מי נמצא איפה, אנחנו חוזרים לוותיקי המפלגה מול הצעירים שבה, הדור הישן מול הדור החדש, למרות שיש עוד מספר צעירים שמחפש את הקול והאישור הפורמלי של וותיקי המפלגה (טאוב,שולי מועלם ועוד).
עדין אי אפשר לחתום שהמדיה תפסה מקום מכובד בפריימריז האלו, אבל מה שכן אפשר להגיד בוודאות, היא שינתה את כללי המשחק פה, וחוסר הודאות שהיא יוצרת, לא נעים בכלל לוותיקי המפלגה שמתחילים ממש לחשוש שהינה זמנם תם ועכשיו המקום הוא של הצעירים.
אבל אני עדין מחכה לשבת כדי לראות את כל המפרסמים ואת מה שכתבו ומעל הכל לדון בזה עמוק לתוך התפילה, כי זה הכדורגל שלנו.






יום שני, 20 באוגוסט 2012

השמאל הישראלי במשבר?


בתקופה האחרונה כולנו מדברים על איראן-תקיפה כן או לא? המצב הכלכלי-נסבל או חסר תקנה?
ולא הסתכלנו להסתכל רגע על המצב הפוליטי ולראות מה קורה כאן במפה הפוליטית.

השמאל הישראלי נכנס לסחרור, שנראה שהוא לא יודע איך לצאת ממנו.איראן,צדק חברתי, נתניהו וברק, גיוס לכולם ועד נושאים שונים, ולא יודעים במה להתמקד במה להילחם קודם וכדי לפשט את הדבר- מה הקו שלהם?
"איבדנו את עצמנו לגמרי" אמר לי השבוע חבר טוב שהוא איש שמאל בדעותיו. שניסיתי להבין ממנו את האמירה הזאת הוא פשוט התחיל למנות את הדברים שבהם השמאל הישראלי לקח עליו "בעלות", "אני לא יודע כבר במה להתמקד? לאן ללכת?" 

בתקופה האחרונה בארץ אנחנו רואים צד אחד במפה הפוליטית מתחיל לתפוס כיוון של "גוש" פוליטי, נכון שיש עוד פער די גדול עד שאותו צד יהפוך למפלגה אחת בודדת, אבל קיים במחנה הזה סוג של סטאטוס קוו, הסכמה בשתיקה.
בתקופה האחרונה התחיל להתנהל כגוש ולא כמפלגות בודדות אשר מפילות אחת את השנייה.הדבר הזה נובע מתוך אמונה צרופה שאין מי שיכול להחליף כרגע את נתניהו במחנה הזה, ולכן לא אין מלחמה על הנהגת גוש הימין הן בפועל והן בבחירות לממשלה, כל מפלגה ומפלגה בגוש הזה יודעת מה תפקידה איזה סוג בוחרים היא צריכה להביא, ההתנהלות היא ברורה לגמרי ואין כמעט מלחמות פנימיות (מה שהיה בעבר).
את הגוש הזה  מוביל בצורה ברורה ובלי חשש הליכוד אשר הוא הראש של הגוש הזה, כאשר בקיצון הימני שלו נמצא האיחוד הלאומי, וקיצון השמאלי שלו נמצאים חלק מחברי הליכוד, כאשר בתווך הזה נמצאים הבית היהודי וישראל ביתנו.
לימין נוח מאוד לבצע את המהלך של הפיכה ל"גוש", בצורה שקטה ונוחה כאשר הוא רואה את התנהלות המחנה הנגדי.

כאשר בימין בונים בתקופה הזאת את מערכת הבחירות הבאה, בשמאל עסוקים ב לנסות להמציא את עצמם מחדש ופשוט "יורים לכל כיוון" במטרה למצוא את הדרך החדשה שלהם, אבל במהלך הזה הם פשוט משחקים לידיים של נתניהו וחבריו.
הפגנות נגד תקיפה באיראן- כ"דיון ציבורי" 
רק חבל שבמקום לעסוק בעיקר ולבנות הנהגה ראויה שיכולה להחליף או אפילו להוות אלטרנטיבה ראויה לנתניהו ולימין, בחרו בשמאל לעסוק בהמון נושאים שלא נוגעים רק לשמאל ,למרות שבבסיסו הוא באמת חלק ממצע השמאל, אבל כידוע לכולם שבפוליטיקה שלנו השמאל והימין מתחלקים 90% לחלוקה מדינית ואולי 10% לחלוקה גם כלכלית (המספרים להמחשה בלבד), כך שלמעשה כל העיסוק בצדק חברתי, גיוס לכולם וגזרות כלכליות, הן דבר שנוגע הן לימין והן לשמאל הישראלי. תחום נוסף זו התקיפה ביראן שתפסה כותרות בשבועות האחרונים, בהתנגדות לזה מובילים אנשי רוח ואנשים שעושים רק רוח את המאבק הבזוי הזה על ידי "דיון ציבורי" כביכול, ובזה "מבזבזים" עוד כוח ועוד אנרגיות לטובת דיון שלא קיים, וכל זה כאשר הם יוצאים בתקיפה אישית בכל צורה שהיא נגד המנהיגים ומנסים לגייס אליהם כל אחד שבעבר היה לו רקע צבאי והיום אומר לא כדי לזכות ל 2 דקות של חשיפה.



אז מה הלאה?

השמאל הישראלי חייב לעשות כמה דברים כדי לחזור לאט לאט לקדמת הבמה, כאשר הדבר העיקרי שלו זה, לחזור להיות שמאל ישראלי, להתמקד בצד הפוליטי במדיני, למצוא מוביל שיכול לקחת את השמאל קדימה ולהחזיר אותה למרכז העניינים, השמאל חייב להפנים שהתעסקות בנושא החברתי חשובה מאוד, אבל לא מקדמת אותו כמובילי דעה וכמובילי כיוון. אולי אפילו לשקול ישיבה בקואליציה בעוד קדנציה וזאת כדי לבנות מחדש את השמאל הישראלי.
שלי יחימוביץ- יכולה להנהיג את גוש השמאל?
ומעל הכל להפסיק את ההתפלגות הגדולה שיש שם, כיום יש את מפלגת העבודה שיכולה להוות אלטרנטיבה כזאת או אחרת  לליכוד אבל עדין הבוחרים לא רואים בעומדת בראשה כאחת שיכולה להצעיד את המדינה מול המכשולים העומדים בפניה.
כמפלגה העיקרית בגוש השמאל, היא מקבלת הרבה ביקורת מבית ואי פרגון ותמיכה כאשר הצד הימני של המפה תוקף אותה, השמאל חייב להסתכל על עצמו כגוש של "רוכבים" כאשר כולם עושים את המקסימום כדי להצליח ולנצח אבל המטרה העיקרית היא שהטוב ביותר יצליח להגיע למקום הראשון על ידי זה ששמורים עליו ונותנים לו את המרחב לפרוץ בו.

ולשאלה שבטוח שכולכם שואלים, ומה עם המרכז? אז לעניות דעתי, הוא פשוט לא קיים וגם לא היה קיים, הוא פשוט לא מוכן להודות במי שהוא באמת אם זה לפיד כמשתייך לגוש הימני או "קדימה" שהיא מפלגת שמאל.
היחידים שניתן להגדיר אותם מרכז אלו החרדים שכל מה שהם רוצים זו טובת הציבור שלהם ללא עניין משמעותי בתהליכים המדיניים או הכלכלים שנוגעים לשאר המדינה, אז תחשבו טוב לפני שאתם מגדירים את עצמכם "מרכז" שוב.



אולי מה שיעזור לשמאל זה דווקא הימין וזה שהוא נכנס לסוג של "הירדמות" משיכרון השלטון.